ויחבל רוחו וימיו נזעכו, ויכבה אורם:
קריאה במקור
רמב"ן על איוב · פרק 17 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
קברים לי, מוכנים להקבר באחד מהם במקום אשר יבוא קצו:
נזעכו, כמו נדעכו והוא לשון כבוי, ידעך נרו, או כמו נדעכו ממקומם, כי בלשון ארמי יתחלפו תמיד, כמלות זהב, וכל לשון זכירה וזביחה, וכן הרוב, ובא ממנו בלשון הקודש שבתה מדהבה, כמו מזהבה. והקדמונים אומרים בתפלתם זועכים אף בלחשם, ירצו בו שיכבו האף בתחנונותם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mossad Harav Kook, Jerusalem 1963
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017767010205171/NLI
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 376aee0168bc5ac6673c9ea4d13cadf15f52d8d2cb857533944ace1404108035