עד אנה תוגיון נפשי, במענה הזה לא יחדש איוב דבר, רק יפליג על מכאוביו ועל הרעות הבאות עליו, ויאמר גם כן שהם חנם ובעוות משפט, ויתכוון בזה לסתור דברי האומר תחלה כי הוא מוסר, ולבכות ולקונן על נפשו, כי כן יעשו הכואבים, והפלגת חליו לו לראיה על דעתו בביטול השמירה, כאשר פירשתי. ועוד יאמר להביריו בסוף, כי יענשו עליו כשאינם בוכים עמו לקשה יומו, ואינם חרדים עליו לרעותיו הגדולות ומכותיו המשונות:
קריאה במקור
רמב"ן על איוב · פרק 19 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תוגיון, מן יגון:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mossad Harav Kook, Jerusalem 1963
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017767010205171/NLI
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 376aee0168bc5ac6673c9ea4d13cadf15f52d8d2cb857533944ace1404108035