דברים ניחומים על איכה · פרק 1 · פסוק 9

טומאתה וגו'. מדת הדין גם היא תשיב אמריה טומאתה בשוליה כו' לומ' הלא אמרת שאם חטא חטאה שתים רעות כנגדן לקתה וגם היא נאנחה בתשובה שלמה על כל חטאתיה כלומר ואתה ה' עד מתי תשוב לנחמה ולדבר על לבה אל תאמר כדבר הזה כי הלא על אשר טומאתה בשוליה וכו' על כן יאותו לה שתים רעות א' כי ותרד פלאים שנית כי אין מנחם לה והוא כי מדה כנגד מדה לא בטלה והוא כי בהחילה לחטא היה אפשר ליתקן כי הלא זה דרך גדולי העם והשלמים שבהם הרודים בעם כי לשלמות' לא יתחילו המה לחטא רק יתחילו הריקים קלי השלמו' הקרובים להתפתות מיצרם ואז יקל ליתקן עד אשר לא פשתה הצרעת באשר למעלה מהם המה אמנם בהיותם בלתי שמים על לב בכל יום ויום קללתו מרובה קו לקו הולכת ומתפשטת הצרעת עד רבים ונכבדים מאלה ואחרי כן על הדרך הזה הולך ועולה עד נשיאי עדה קריאי מועד היושבים ראשונה על כסאות למשפט לכוון ולהנהיג וכאשר בארזים נפנה שלהבת תאכל ארץ ומלואה ואין מכבה אמר כי כדבר הזה קרה לירושלים כי ראשונה טומאת הע"ג החילה בשוליה אשר בשפל מדרגות השלמות המה אנשים רקים ואז היה קל למחות ולתקן ולא זכרה אחריתה כי אחרית דבר הוא להיות מתמר ועולה עד גדולי העם ואחרי כן כל אדם ימשוך ולא תהיה עוד תקומה וזהו טומאת' בשוליה לא זכרה אחריתה וע"י כן לא תפלא אם בנפול עמה ביד צר ותרד פלאים שלא בהדרגה כי היה לה מדה כנגד מדה היא לא שתה לבה אל ההדרגה גם רעתה באה שלא בהדרגה ועל כן אין צריך לומר עוזר כ"א גם ואין מנחם לה. משיבה כנסת ישראל ואומרת ראה ה' את עניי וכו' והוא כי בשמוע מפיו וכו' ותרד פלאים אז אמרה בלבה למה אהיה כמחרש' מבושת אשמותי הלא לעומתם ירדתי פלאים בעבודתו יתברך באומרו ותרד פלאים ע"כ מעתה הואלתי לדבר ולומר ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב לומר הלא אתה אומר אלי כי מאתך ירדתי פלאים שלא במדרגה ומה תעשה ובפיך מלאת לאמר אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם לולא כעס אויב אגור פן ינכרו כו' פן יאמרו הבבלים שהם עשו ולא ה' פעל כל זאת ועל כן לא תפליג לעשות הרעה והנה כאשר דמית כן היתה כי הגדיל אויב את עצמו והתפאר כי הוא עשה ולא ה' פעל ולכן ראה ה' את עניי ורחם בל יאמרו כי הם העושים ולא אתה: