דברים ניחומים על איכה · פרק 4 · פסוק 3

גם תנין חלצו וכו' ארז"ל כי התניני' היו מגלים שדי הנשים ומניקות גוריהן מחלבן ובזה יאמר הלא זו רעה כפולה כי מי יתן והיה צמאונם אשר ימותו בהם יונקי שדים להיות לאמותם שדים צומקות אך הנה היה להם חלב ואין צריך לומר שינוקו ילידי נכרים ולא את בניהם כי אם גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן ובת עמי המניקת לאכזר האויב צועקת יושיענה מהם כצעקת יענים במדבר באופן שדבק לשון יונק אל חכו בצמא כי אמותם תחיינה בחלב דדיהן את התנינים הארסיים ופרי בטנם ימותו בצמא עד דבק לשונו אל חכו. או על דרך זה כי על מה שגורי התנין ינקו מדדי המינקת נשאר מהארסיות בעוקצי השדים וכבא היונק לינק אחרי כן מאש הארסיות ההוא תיבש לשונו וחכו עד ידבקו זה בזה בצמא לכבות אש הארס עד ימות ושמא תאמר הלא זה היה ליונק אשר לא ידע לשאול אוכל לנפשו ומים לכבות אש צמאונו ומבלי משים לנצח יאבד אך הגדול ממנו היודע לשאל הלא יטעימוהו ויחיה כי גם שוביהם ירחמום למען יעבדום כרחם אדון על עבדו לזה אמר הנה עוללים שאלו לחם ולא שוה למו כי פורש אין להם שאף כי לשוביהם לחם ודרכם להאכיל לעבדיהם עבדי ישראל שאני כי פורש אין להם כלומר כי אם לזולתם וש"ת הלא זה קרה לקטנים הצריכים לזולתם יאכילום אך לא קרה כך לגדולים היכולים לבקש די מחסורם אמר כי אדרבה רעתם רבה כי הלא לאלה תחלק נחלה וכאב אנוש מהראשוני' כי הלא גם העשירים: