דברים ניחומים על איכה · פרק 1 · פסוק 13

ממרום שלח אש בעצמותי של עצמי ממש אך כאשר הוגה ביום אפי לא אמר רק בארמנות. ושמא תאמר אם כן איך לא כלית הלא הוא כי אחר שוירדנה כי היחל לשרוף פרש רשת לרגלי וכו' והוא כי דרך מלך מבקש לדכא את אחד מעוברי רצונו ביסורין רעים ושיאריך במיתה המשונה שחפץ להמיתו הוא מגיעו אל מדורת האש עד יתחיל ליכוות מעט ומצוה להחזירו אחור להרחיקו מן האש עד יצטנן ומרגיש צער גדול ואחר כמה שעות מחזירו אצל האור עד התאחז בו יותר ומחזירו לאחוריו שנית וכן ע"ד זה כמה פעמים כי כן קרה לי כי שלח אש בעצמותי ולא בכעס א' רק אחר שוירדנה טרם אשרף פרש רשת לרגלי השיבני אחור שמרפ' לנו רפיון מה וחוזר ע"ד זה וע"י כן איני כלה לגמרי רק נתנני שוממה כמבוהלת ומי יתן ע"י היותי שוממה אהיה כמשתומם הבלתי מרגיש צרתו מחמת שממתו ובהלתו רק כמבוהלת ואני מרגשת כאב תמיד וזהו כל היום דוה שעם היותי שוממה אני כל היום דוה.