גור אריה על בראשית · פרק 18 · פסוק 23

מצינו הגשה וכו'. דכאן נמי כתיב מלחמה – "האף תספה צדיק עם רשע", פיוס – "ואנוכי עפר ואפר" (פסוק כז), תפלה – "אל נא יחר וגו'" (פסוק ל), וזהו תפילה, דכן משמע – אל נא יחר אפך. ולי יראה דכל שלשתן הם בענין אחד, שג' כוונות היו לו בדברים אלו; כי הדברים אשר דבר אברהם היו קצת קשים, והם עם זה פיוס, שהיה מפייס אותו שאמר "אולי יש חמשים צדיקים" (פסוק כד), וזה פיוס להקב"ה שיעשה בשביל הצדיקים, וגם היה מכוין בתפילה, שהיה מתפלל שיעשה זה הקב"ה דרך תפילה, וזה ברור. ודע כי רז"ל במדרש הזה (ב"ר מט, ח) רמזו דבר נעלם מאד, כי כיון אברהם נגד שלשה שמות 'אל' 'אלקים' 'ה". כי נגד שם 'אלקים' שהוא מדת הדין דבר קשות – מלחמה, ונגד שם 'אל' הוא מדת החסד – דבר פיוס. ונגד ה' המיוחד אליו התפלה והרחמים. והוא נגד "הגדול הגבור והנורא" (דברים י, יז), כי המלחמה כנגד "הגיבור", ונגד "הגדול" הוא מדבר פיוס, כי מצד גדולתו יש לדבר אליו פיוס, ומצד גדולתו עושה חסד. ונגד "הנורא" יש להתפלל דרך תפילה, והבן זה: