גור אריה על בראשית · פרק 24 · פסוק 44

גם לרבות אנשים שעמו. וקשיא דבדברי אליעזר לא תמצא שום רמז על האנשים, רק אמר "שתה וגם לגמלך" (ר' פסוק יד), ובדברי רבקה (פסוק יח, יט) לא מצאנו שזכרה האנשים כלל, ויראה לומר דודאי לא צריך להזכיר כלל האנשים, דהא כיון דאמרה "שתה וגם לגמלך אשקה" שתיית האנשים בכלל, דאין סברא להשקות הבהמה ולא האדם, ולא שייך שתאמר להשקות האנשים, דהא פשיטא הוא, דכיון (שהוא) [שהיא] רוצה להשקות כל הגמלים, בכלל זה האנשים. ועוד דאם הבהמות רוצה להשקות, שהוא טורח מרובה, כל שכן האנשים שהוא טורח מיעוט, ולא הוצרך לומר "גם אתה", רק שלקח סימנים – שהאשה שתאמר "גם אתה שתה וגם לגמלך אשאב", ואז יש ג' סימנים; חדא – שתיית עצמו, ועוד – האנשים שעמו, ועוד – הגמלים, והשתא היה סימן מובהק. דיכולה היתה לומר שתה והאנשים שעמך, אבל להשקות הגמלים הוא ענין שלישי, דהא הקרוב לומר שתה והאנשים, ומאחר שכל כך היתה אומרת להשקות גם הגמלים – זהו סימן מובהק. אבל כשבא להם לפרש עניין הסימן ההוא, רמז גם האנשים שעמו במלת "גם (לגמליך אשאב) [אתה שתה] ", שהרי הם לא ידעו זה אם לא פירש להם דבר זה, כי כאשר מדבר לרעהו צריך לפרש ולבאר, ולא יסמוך על הדבר שהוא בלב, ושמא לא ידעו הם שהיו אנשים שם – עד שידעו הם שודאי השקתה גם האנשים, לכך פירש להם ואמר שגם האנשים השקתה, דהשתא הסימן יתחזק בג' דברים. אבל למעלה (פסוק יד) לא צריך לפרש הסימן, דיודע היה בעצמו הסימן. ומצאנו דהסימן הוא בג' דברים, לכך לקח לו סימן בזה, דהוא ג' דברים; שתה, והאנשים, והגמלים: