כל זמן שהיה הרשע אצלו וכו'. אף על גב דלעיל כתב (יב, ז) "וירא ה' אל אברם וגו'", שמא אברהם לבדו הוא שעבר בארץ עד מקום שכם והתפלל על בני יעקב (שם ו), ושם נראה לו השם, כך פירש הרא"ם. ולא נראה, דסוף סוף היה ההליכה עם אברהם, ולי נראה שקודם שהיה לו הרבה צאן היה בטל גבי אברהם, ולא נחשב לכלום, אף על גב שהיה רשע, וכי בשביל עשו שהיה אצל יצחק לא נגלה הקב"ה על יצחק (ר' להלן כו, ב), אלא שהיה בטל לגבי יצחק מחמת שלא היה חשוב, ועכשיו שהיה לו בקר צאן ואהלים (פסוק ה) לא היה עוד טפל לאברהם, ולפיכך היה הדבור פורש מאברהם. ועוד יש לומר דלא נקרא מה שנתן לו הארץ ואמר לו "לזרעך אתן הארץ" (לעיל יב, ז) דבור, שהרי בא לתת לו הארץ, ובשביל שהיה הרשע עמו בשביל זה לא ימנע מלתת לו הארץ, שלא נקרא זה דבור, שהעיקר היה הנתינה לתת אליו הארץ, אבל דבר זה נקרא דבור, שאמר לו בפעם שנית "שא עיניך וגומר", וכבר נתן לו הארץ, רק שבא לפרש לו עתה המתנה שנתן לו שאמר לו "שא עיניך וגו'", ודבר זה נקרא דבור:
קריאה במקור
גור אריה על בראשית · פרק 13 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b2674e4c2c5a1aa56dd014cc4963e346a1fff255f1dc44d0796d0a79dd4c6e85