מכאן שאין משיאין. ותימה דלמה נשא יצחק קטנה, דהא אמרינן (קידושין מא.) אסור לקדש את בתו עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה, ויש לומר כשאביה מקדשה, אבל כשהיא יתומה – כיון דהיא תוכל למאן אם לא יהיה בעלה ישר בעיניה (יבמות קח.) – מותר. ואם תאמר הרי אף כשהיה בתואל חי היה רוצה אליעזר שתלך עמו (פסוק מט), אף על גב שאביה חי, ואין זה קשיא, דבתואל גוי היה, ואין זכות לגוי בבתו לקדשה, ורבקה גיורת הואי, ויתומה. ועוד כי מה' יצא הדבר, כמו שאמרו הם "כי מה' יצא הדבר" (פסוק נ), ולא שייך כאן כלל שום איסור בדבר, שהקב"ה רצה בזה, וכיון שקפצה לו הארץ (רש"י פסוק מב) והיה הכל דרך נס, אין כאן שום קשיא:
קריאה במקור
גור אריה על בראשית · פרק 24 · פסוק 57
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b2674e4c2c5a1aa56dd014cc4963e346a1fff255f1dc44d0796d0a79dd4c6e85