גור אריה על בראשית · פרק 20 · פסוק 17

וילדו כתרגומו ואתרווחו. דאין לפרשו כמשמעו דהא "וילדו" קאי נמי על אבימלך, כדכתיב "וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו", ועוד וכי כל אמהותיו באותה שעה על פרקן ללדת היו עומדין – שיאמר "וילדו" (כ"ה ברא"ם). אך קשה דלמה זכר "אמהותיו" ולא זכר 'עבדיו' אם פירושו על הנקבים, ולפיכך נראה לפי הכתוב כי דוקא בעד הנקיבות המעוברות שהיה נסגר רחמם עד שהגיע מן הולד שלהם דוחק גדול – והגיע להם חבלים מחמת שסגר ה' בעד הרחם (פסוק יח), והגיע להם מזה חבלים גדולים מאד – ולפיכך אמר הכתוב "וילדו", ותרגום אונקלוס 'ואתרוחו', ורוצה לומר דלא ילדו ממש, שלא הגיע עדיין הזמן, אלא שנתרווחו עד שלא בא עליהם חבלים, ואף על גב שלא הגיע השעה ללדת – כיון שסגר בעד הרחם שהוא הפתח שיוצא שם הולד – באו להם חבלים גדולים עד שנתרפאו ואתרווחו. ומלת "וילדו" לא קאי רק על אשתו ואמהותיו, אבל אבימלך מכה אחרת היתה לו מעצירת נקבים (רש"י פסוק ט), ומפני שאותן המעוברות הגיע להם חבלים גדולים יותר לפיכך זכר אותם בפרט, והשתא "כל רחם" הוא כמשמעו:

על פי דבורה. דאם לא כן 'על אודות שרה' מיבעי ליה, מאי "על דבר", אלא על פי דבורה: