דחפה עד שנגעה. דאם לא כן מנא ליה לומר "לא מות תמותון", דמאי ראיה יש שלא תמות:
קריאה במקור
גור אריה על בראשית · פרק 3 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
דחפה וכו'. ואם תאמר והלא כתיב (ר' לעיל ב, יז) "כי ביום אכלכם ממנו מות תמות", ושמא עדיין ימותו, דהא עדיין לא עבר היום, כי בעשירית חטאו (סנהדרין לח ע"ב), ואם כן מנא ליה שלא ימותו, ויש לתרץ דמאחר דכתיב "ביום אכלכם ממנו מות תמות" אם כן מסברא היה לו להרגיש מיד כאב, דהיתה סבורה דיש בו דבר הממית, והיה לה להרגיש מיד כאב, ומדלא הרגישה כלום – שמע מיניה שלא תמות כלל. וכן צריך לתרץ, דאם לא כן תקשה לך שמא לא תמות בשביל שנאנסה, אלא דיש לתרץ כמו שאמרנו למעלה (אות ד), דהאשה היתה סבורה שאין כאן מצוה מן השם יתברך, רק לטוב להם נצטוו, שהתקרבות אל עץ הדעת טוב ורע ממית, ומפני זה הוסיפה לומר כי אף הנגיעה בו ממית, ומפני זה אין חילוק בין אונס ובין מזיד – באה המיתה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b2674e4c2c5a1aa56dd014cc4963e346a1fff255f1dc44d0796d0a79dd4c6e85