שד"ל על בראשית · פרק 44 · פסוק 8

הלא זה: לא הזכיר הגביע, ועשה עצמו כאילו אין ספק שהם יודעים למה רדף אחריהם, כי היה להם לידע מה שעשו ומה שגנבו.

והוא נחש ינחש בו: לא יחוש אדני על מחיר הגביע, כי במה נחשב הוא? רק נחש ינחש בו כי הוא אשר הוא שותה בו, והוא תמיד ינחש בו, שאם יפול מידו הוא לו סימן רע, ואם ישבר הוא סימן יותר רע, ואם יאבד ממנו הוא סימן רע עד מאד. הפירוש הזה הביאו גם רד"ק, אבל הביאו אחרי פירוש אחר, כאלו הוא מסופק בו; ולי נראה כי הוא לבדו הנכון, כי שרש נחש אין ענינו אלא כקבלת רבותינו (סנהדרין ס"ה וס"ו) לקיחת סימן מן המאורע על מה שעתיד להיות, כאמרם מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, צבי הפסיקו בדרך וכו', וכן המלה שגורה בלשונם תמיד להוראה זו כגון אם אין נחש יש סימן; וכן נחשתי ויברכני ה' בגללך (למעלה ל' כ"ז), מכל מה שקרה לי אחר שבאת אצלי שפטתי כי ברכני ה' בגללך, וכן (מלכים א' כ' ל"ג) והאנשים ינחשו וימהרו וגו' היו מקשיבים לדבריו בכוונה גדולה לראות אם יתן להם בתשובתו אות לטובה או לרעה, והיו כאדם המנחש, היושב ומצפה איך יהיה הנחש אם לטוב ואם לרע.