שד"ל על בראשית · פרק 30 · פסוק 14

המתרגם האלכסנדרי תרגם mandragorae, וכן אונקלוס תרגם יברוחין שהוא גם בל' ערבי שם המנדראגורי, והיו הקדמונים עושים מהם כשפים (filtra) להביא אהבתם בלב זולתם, ולפיכך (בעדות דיאוסקורידי) היו קוראים אותם Circaeae ע"ש circe, ואומרים כי כן דודאים נגזר מדודים שענינו אהבה. וכל זה רחוק מאד בעיני, כי רחל לא היתה צריכה לכשפים כדי שיאהבנה אישה שכבר היה אוהב אותה מכל נשיו, עד שאמרה לה לאה המעט קחתך את אישי, גם לא נזכר כלל שנתנה ליעקב לשתות מיץ הדודאים ההם. וראב"ע הזכיר יש אומרים שהם מועילים להריון, והוא אומר כי בהפך תולדתם קרה. והרמב"ן כתב כי האנשים אומרים כי שרש הדודאים מועיל להריון, אך ראובן לא הביא השרש רק הפרקים, והוא אומר כי לאה רצתה בדודאים להשתעשע בהם ולהתענג בריחם (כמו שכתוב הדודאים נתנו ריח), ולזה דעתי נוטה, ואנחנו לא נדע איזה פרח הם הדודאים. וקלער' אומר שאם באנו לומר באמדן הדעת איזה פרח היה, אפשר לומר שהוא הנקרא Amono שריחו טוב, ופריו דומה בצורתו לענבים, גם לסלים הנקראים דודאים (ירמיה כ"ד א').