שד"ל על בראשית · פרק 28 · פסוק 11

ויפגע במקום וגו': הכוונה פגע במקום שפגע, ושם לן, כלו' לן במקום שפגע, אעפ"י שלא היה מקום ללון, עד שהוצרך לתת ראשו על האבנים, ולפיכך הוסיף וישכב במקום ההוא, להגיד צערו, וכל זה הקדמה לספור החלום, כי לכך בא אליו החזיון לנחמו, כי היה בורח מביתו יחידי, וגם הוצרך ללון על הדרך.

מראשותיו: שם והמ"ם מהאמ"נתיו, והוראתו מקום הנחת הראש, ומה שאצל הראש מכאן ומכאן (כמו את החנית ואת צפחת המים מראשותי שאול, ש"א כ"ו י"ב), וכיוצא בזה שוכבת מרגלותיו (רות ג' ח') במקום הנחת רגליו, והנה לקח יותר מאבן אחת ועשה אותן כעין כסת לראשו, ולא הספיק לו באבן אחת לבד, שמא בהיותו ישן יתנועע ויפול ראשו לארץ. אמנם לבסוף לקח את האבן אשר שם מראשותיו, כלומר אותה שהיה עקר הנחת ראשו עליה. ור' וואלף הידנהים בהבנת המקרא השכיל וכתב כי אין מראשות מה שתחת הראש דווקא, אך באמרו כי השם הזה נופל על הדברים הכתובים סביבות הראש לא תחתיו, בזה לא צדק, וגם מאגדת רז"ל שהביא רש"י זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו, נראה ברור שהם הבינו כי מלת מראשות כוללת גם מה שהראש מונח עליו.