שד"ל על בראשית · פרק 47 · פסוק 9

ימי שני מגורי: רמז להשארות הנפש, כמו כי גר אנכי עמך (תהלים ל"ט י"ג), כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ (ד"ה א' כ"ט ט"ו) (החכם יש"ר) וגיז' (Thesaurus pag. 275) כתב Ubique haec mataphora ad vitae brevitatem refertur, nunquam ad id quod homo proprie meliorism mundi civis in his terries nonnisi peregrinus sit et hospes. ולדעת בני ז"ל אין הכוונה על קוצר חיי העה"ז, אלא על שאין האדם שליט במאורעותיו ושהכל ביד ההשגחה האלהית, וזה טעם כי גר אנכי עמך תושב וגו', שהאל הוא כבעל הבית והאדם דר אצלו כגר תושב. מעט ורעים וגו': לפי שנראה יעקב בעיניו זקן יותר מדאי, ששאל לו כמה ימי שני חייך, השיב לו יעקב מעט הם, אבל רעים הם, ולכך אני נראה בעיניך זקן יותר מדאי גם כי אבותי חיו עוד יותר (רשב"ם ורמב"ן). ורש"י בתיבה אחת תירץ הקושיא, ואמר ולא השיגו בטובה, וכמו שפירש בעל ס' הזכרון שהיו חייו חיי צער ולא השיג חיים טובים כאבותיו, ומלת ולא השיגו איננה לענין מספר השנים, כי מי אמר לו שלא ישיג שנותם?