שד"ל על בראשית · פרק 48 · פסוק 15

המלאך הגואל וגו': מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי (רש"י), הזכיר תחלה האל השולח ואח"כ הזכיר השליח, ואמר שהוא יברך בשליחות שולחו, ובאמרו המלאך כבר הודיע שאינו פועל ברצון עצמו, אלא ברצון שולחו, והנה איננו מתפלל אל המלאך, אלא כאומר יהי רצון מלפני אל לשלוח מלאכו לברך את הנערים, וכל זה רמז רש"י בקוצר לשונו, והשומרונים הגיהו המלך הגואל. ואני מתחלה הייתי מפרש אלהים אשר מלאכו הוא הגואל אותי מכל רע (כמו עיניכם הרואות), כטעם הוא ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך, והוא כמו עם אשר תמצא את אלהיך (בראשית ל"א ל"ב) שענינו אשר עמו תמצא, ועיין שם.

וידגו: מן דג, וזה כי הדגים משרצים לרוב מאד, ודעת קוצעיוס כי מן דגה נגזר שם דג. ומהרש"ד פירש האלהים הנזכר ישלח המלאך הגואל, וזה רחוק, ור' עובדיה ספורנו פירש האלהים דרך קריאה: אתה האלהים שאתה הוא שהתהלכו אבותי לפניו, (עיין פירושי לישעי א' ד') אתה האלהים הרועה אותי וגו' אתה הואל נא שהמלאך הגואל יברך את נערים; וזה פירוש נחמד ונעים, ועדיין קשה לי מה צורך שיהיה המלאך הוא המברך ולמה לא שאל שיברכם האל? והוא ר"עס תרץ ואמר "אם אינם ראוים לברכתך בלתי אמצעי" וזה הבל כי כל ישראל מאז מקדם אומרים זה לזה יברכך ה', וכל ישראל מבקשים מאל שיברכם, ומעולם לא מצאו הברכה מיוחסת למלאך. ואדוני אבי ז"ל היה דבר קשה בעיניו עד מאד, והוא נדחק לפרש שיהיה המלאך לא המברך, אלא המקבל הברכה, ואמר כי יעקב כנה את יוסף בכנוי המלאך הגואל אותי מכל רע, ושיעור הכתובים האלה כך הוא: האלהים אשר וגו' הוא יברך את המלאך הזה (יוסף) עם הנערים. ודח"א ז"ל אומר כי הכוונה על המלאך הנאבק עמו (ל"ב כ"ה) וברכו וקרא שמו ישראל, והנה יעקב מתפלל שאותו המלאך שברך אותו יברך גם אותם ויקראו גם הם בני ישראל, וכמו שהיה, שהיו אפרים ומנשה שני שבטים.