שד"ל על בראשית · פרק 35 · פסוק 16

כברת הארץ: מדת קרקע בלתי ידועה, אבל ממה שכתוב בנעמן וילך מאתו כברת ארץ (מ"ב ה' י"ט) נראה ברור שהיא מדה קטנה, מיל וכיוצא בו, כי מן הסתם לא אֵחַר גחזי לחשוב מחשבתו. ואין אנו יודעים אם הכ"ף שרש או שמוש. ורמב"ן אחר שבא לא"י ראה שאין מן קבורת רחל עד בית לחם אפי' מיל, וכן נכון, אעפ"י שאין ראייתו ראיה, כי מי יאמין שתהיה מצבת קבורת רחל עדיין במקומה? מה שכתוב ברש"י והכיר מצוי צ"ל והבר, כן הוא בב"ר, והמדרש דורש מלת כברת מלשון כברה וגם מלשון בר (דגן). ותקש: שרשו קָשָה, והוא פִּעֵל, על משקל ויצו ואח"כ בהקשותה והוא הפעיל, ופועל הקשה הוא עומד כאן במקום תאר הפעל, כמו הקשית לשאול (מ"ב ב' י'), היטבת לראות (ירמיה א' י'), אף כאן הִקְשְתָה ללדת. כאמרם בהמה המקשה לילד (חולין פרק ד'), וחסרה מלת ללדת, ושיעורו ותקש ללדת בלדתה, כשילדה ילדה בקושי, ונ"ל כי גם ותקש הוא מבנין הפעיל, והיה משפטו וַתֶקֶש על משקל וַיֶגֶל, אלא שנתחלף משקל גֶבֶר במשקל גְבַר, לרוב הקרבה שביניהם, עיין Prolegomeni עמוד 123.