שד"ל על בראשית · פרק 45 · פסוק 26

ויפג לבו: מענין פיק ברכים, וכן תפוג תורה (חבקוק א' ד') תמעד ונוטה בלי קיום משפט; וכן נפוגותי ונדכיתי (תהלים ל"ח ט') פגו כחותי מרפיון; והושאל על בטול והשבתה, כמו נגרה ולא תפוג (שם ע"ז ג') לא תשבות, וכן אל תתני פוגת לך (איכה ב' י"ח) מאין הפוגות (שם ג' מ"ט) (בן זאב באוצר השרשים), ומזה בל"ח פקפוק גם ספק וראז' וגעז' פירשו מלשון סורי וערבי נשאר קר, ולא נתפעל לדבריהם כי לא האמין להם; ואני מפקפק בזה, כי נ"ל כי גם בל' סורי עיקר ענין השרש הזה languescere, deficere, והוא קרוב לענין שביתה ובטול שהזכרתי למעלה, כמו וריחו לא נמר (ירמיה מ"ח י"א) תרגום יונתן וגם בתרגום סורי לא פג, וכן בברית חדשה (Matth. 24.12). וֶּמֶטל סגִיאוּת עַולָא (או עַוָלֵא) נִפוּג חוּבָּא דַסגִיאֵא: ובעבור רבוי הָרֶשַע (או הרשעים) תפוג, תחלש אהבת רבים, ר"ל אהבת ה'; וכן בל"ח מפיגין טעמן (טעמם נחלש), שתפוג צנתו (תחלש צנתו), וכן אנקלוס תרגם כאן והוו מליא פייגן על לביה, הדברים (שהיו בניו אומרים לו) היו חלשים ובלתי נכנסים בלבו.