שד"ל על בראשית · פרק 43 · פסוק 32

לו לבדו ולהם לבדם: דרך כבוד, כי אין כבוד שר גדול שיאכלו על שלחנו אנשים נכרים ובני בלי שם. ולמצרים לבדם כי לא יוכלון המצרים וגו', וכן נראה דעת בה"ט (נתה"ש והכורם).

כי לא יוכלון וגו': גם עם היונים לא היו אוכלים, כעדות הירודוט, מפני חקים הרבה שהיו להם בענינו איסור והיתר באכילה; הן אמת כי גם אם היו למצרים הרבה איסורי אכילה, כאשר לנו, היה ראוי שיוכלו לאכול עם אנשי דת אחרת כשיהיה המאכל מתוקן על פי חקותיהם, כאשר גם אנחנו היום אין אנו נמנעים מלקרוא לביתנו איש נכרי ולאכול עמו על שלחננו. ורחוק הוא לומר שיוסף להיותו עברי לא היה שומר חקי האכילה הנוהגים אצל המצרים, באופן שהמאכל הנעשה בביתו היה בחזקת איסור למצרים; כי הנה ראינו משה אומר הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ואיך יתכן שאיש נבון וחכם כיוסף ישחט בביתו את תועבת מצרים, ובפרט כי אשתו היתה מצרית ובת איש כהן. לפיכך נ"ל ודאי כי האיש אשר על בית יוסף היה מכין כל מאכלי הבית מן המותר לפי המצרים וגם ביום ההוא לא שנה את המאכלים בעבור האנשים הקרואים אל שלחן יוסף, שהיו עברים, ולפי זה הקושיא שהקשיתי במקומה עומדת. ואולם רואה אנכי כי אין בידנו לשפוט על חקות המצרים הקדמונים, ואין ספק שהיתה האכילה עם העברים אסורה להם, אעפ"י שאין טעם האיסור מובן לנו.