שד"ל על בראשית · פרק 32 · פסוק 33

על כן לא יאכלו: מזה נמשך המנהג אצל בני ישראל לא יאכלו לשון הווה, רגילים שלא לאכול, שאם היה עתיד היה אומר לכן, לא על כן, ועוד מה טעם עד היום הזה. וכן גם אנקלוס וגם הירושלמי תרגמו לא אכלין, ולא תרגמו לא ייכלון. גיד: איננו דוקא מה שקוראים עתה nervus, אבל גם גיד בלה"ק, וגם nervus בדברי הקדמונים, הם כוללים שלשה ענינים הדומים זה לזה בצורתם, במה שהן כעין חבלים, המין האחד הם הנקראים nervi, והשני הם הנקראים ligament והם מחברים עצם אל עצם, והג' הם הנקראים tendines, והם מצד אחד יוצאים מן הבשר (musculus) ומצד אחד נאחזים בעצם. ולדעת געז' ואחרים שרש גיד הוא אחד עם שרש אגד (ענין קשירה), ולדעתי שם גיד הוא משרש נגד (ענין משיכה) ונקראו כן החבלים הנמשכים והולכים על דרך נגד ונפק מן קדמוהי (דניאל ז' יו"ד) ובשס"ה גידים שהזכירו רז"ל נכללו שלשת המינים האלה כלם. הנשה: ע"ש שלא עצר כח, כמו נָשְתָה גבורתם היו לנשים, והוא פעל נגזר מן נשים ואשה, ואולי מזה בל"ח תש כח. ודעת Castellus Edmundus ואחריו ראז' וגעז' כי הוא הנקרא כסאן בל' ערבי, ואני אומר שאם הדבר כן הוא, איננו רחוק שהערביים קבלו השם הזה מן היהודים.