שד"ל על בראשית · פרק 49 · פסוק 4

פחז כמים אל תותר: אבל להיותך פחז כמים, אין ראוי שיהיה לך שום יתרון על אחיך.

פחז: ענין נמהרות וקלות הדעת כאיש אשר איננו מושל ברוחו, כמו אנשים רקים ופוחזים (שופטים ט' ד'), וכן בתלמוד ופחז יצרי עלי (נדרים ט'), והוא קרוב לשרש חפז (רמב"ן) והוא שם דבר, ועומד כאן במקום שם תאר, על דרך כי מרי המה (יחזקאל ב' ז'), ושיעור הכתוב: אתה שאתה איש פחז כמים אל תותר.

אל תותר: אל יהי לך יתרון; והיה לו לומר לא תותר, כי מלת לא נאמרת על הגדת העתיד, ומלת אל נאמרת כשהדבור הוא דרך בקשה, או דרך עצה; וכאן מרוב כעסו עליו אמר כמתפלל (ולא כמתנבא), יהי רצון שלא יהיה לך יתרון.

אז חללת: מחרון אפו לא השלים מאמרו והפך פניו לצד אחד ואמר יצועי עלה.

יצועי: מה שמציעין תחת האדם, כל מה שאדם שוכב עליו וכן ואציעה שאול הנך (תהלים קל"ט ח'), אם אשכב בשאול ויהיה שאול למצע תחת.

אחים: שוים ודומים זה לזה יותר משאר אחים.

כלי חמס מכרותיהם: בימי נעורי פירשתי מכרותיהם ענין התחתנות, מלשון סורי (עיין אוהב גר עמוד קי"ב), ואחר כמה שנים מצאתי שכן כתב ג"כ קלעריקום. ועתה רואה אנכי שאין הפירוש זה נכון, כי לפי מה שפירשתי למעלה (ל"ד י"ג) כשאמרו אל חמור ואל שכם ונתנו את בנותינו לכם לא להרגם נתכוונו, אבל חשבו שלא יסכימו להמול, ונראין לי עתה דברי קצת קדמונים (פרקי ר' אליעזר, מדרש תנחומא, היירונימוס) שפירשו מכרותיהם כלי זין, מל' יוני ????, וכן היא ג"כ דעת ראז' וגיז', ואין ספק כי מלות הרבה באו מלשון הקודש ללשון יונית.