שד"ל על בראשית · פרק 36 · פסוק 2

את עדה בת אילון החתי: היא הנזכרת למעלה (כ"ד ל"ד) בשם בשמת בת אילון החתי (ראב"ע). אמנם יהודית בת בארי החתי לא נזכרה כאן כי לא נתקיים לה זרע ואחריה לקח את אהליבמה זאת (רשב"ם). אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי: יש שחשבו להגיה בן צבעון, וכן הגיהו השמרונים. והנכון כי צבעון מת והיו לו נשים הרבה, ואחת מהן נשארה בלא בנים, ובא ענה בנו ולקחה לו לאשה ויבמה, והוליד ממנה בת, ויקרא שמה אהל יבמה, וקמה על שם אביו המת, ונקראת בת צבעון, אך היא באמת בת ענה (אאז"ל, ועיין בה"ע תקפ"ט עמוד 115, ועיין למטה פסוק כ"ד). ויעקב חי פארדו מקשה כי היבום הוא להקים שם לאיש שמת בלא בנים, לא לאשה שאין לה בנים, כי יכולה היא להנשא לכל מי שתרצה. ואני אומר שהיתה אצלם עגמת נפש אם תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, והיה חביב להם שתנשא לאחד מבני המשפחה. ומליצת הכתוב לא תהיה אשת המת החולה החוצה לאיש זר (דברים כ"ה ה') סיוע לזה. ודעת הרמב"ן עיין למטה פסוק כ'. ולדעת רבנו תם ענה אשה היתה.