מלבי"ם על שמות · פרק 22 · פסוק 12

אם טרף יטרף יבאהו עד. יאשיה מפרש כפי' הראב"ע והרשב"ם שיביא קצת מאברי הטרפה להיות לו לעד ע"ד שכתוב כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן (עמוס ג׳:י״ב), ובב"ק (דף י') יביא עדודה לב"ד, מפרש מלשון בבקר יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז) שרשו עוד דהיינו הנשאר מן הנדרם, אולם לפ"ז היל"ל יביא עד, ופי' ר' יונתן שכנוי יביאהו מוסב על בעה"ב שיביא את הניזק לעד על הטרפה, וזה ע"י שיוליכהו אצל הטרפה והוא עצמו יעיד שנטרף, ור' יוחנן בר"י פי' עדים ממש, כי בטרפת הארי והזאב אשר יקרא עליו מלא רועים הדרך שימצאו עדים ואז אין מועיל שבועה וצריך שיביא עדים וכמ"ש הרמב"ן. וזה ההבדל בין מ"ש תחלה שבנשבר ישבע ופה אמר שיביא עדים שפה מדבר במקום שיש עדים, ובזה באר הדבר שיש טרפה שחייב לשלם, כגון טרפת חתול ושועל שיכול להציל, ובאר שמן והסברא י"ל שטרפה דומה כאבדה, רק ממ"ש יביא עד הטרפה לא ישלם שפי' ר"ש למעלה שיש טרפה שמשלם ויש שאינו משלם, ור"ל שיביא עד בטרפה הידוע שאינו משלם כגון טרפת ארי וזאב וכו' שהוא אונס גדול, ודרך שימצא עדים, ובזה מבואר שיש טרפה שאינו משלם, וכן מוכח ממ"ש ומת וכמו שדריש למעלה (סי' קנ"ה) לר' אלעזר שנשבר דומיא דמת שאינו יכול להציל, ובזה יש לקיים גי' הישנה במקצת: