מלבי"ם על שמות · פרק 19 · פסוק 19

ויהי קול השופר. ה' אמר למשה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, ופרשנו שא"ל שישמיע קול אל ב"י להודיעם שהוא הוא המדבר עמו [כדי שיאמינו בנבואת משה] ושהוא מנהו שליח לתת להם תורה מאתו [כדי שיאמינו שהוא השליח על מתן תורה הוא ולא אחר], וגם א"ל בעבור ישמע העם בדברי עמך שפי' חז"ל שא"ל שהשי"ת יאמר דבר ומשה יחזרהו וה' יודה לדבריו וכמש"פ שם, ולקיים כ"ז יצא קול מן השופר והקול [קול השופר] השמיע לאמר דעו כי משה ידבר והאלהים יעננו בקול, וכיון בזה אם על הדבור של עתה שמשה דבר לפני ה' וה' ענה אותו והודה לדבריו כמו שיפרש בפ' כ"ג, ואם על לעתיד שמשה הוא ידבר התורה לבני ישראל כי הוא שליח לזה מאת ה', וגם כולל בזה וימסור להם גם תורה שבע"פ שזה מציין במלת דבור כמ"ש בס' התו"ה ויקרא (סי' ג'), ושהאלהים יעננו על כל שאלותיו, כמו בפרשת פסח שני ופ' צלפחד שאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם, ושענית ה' תהיה בקול שהגם שנבואתו היה באספקלריא המאירה שאין ראוי שימצא בה קול ותמונה, לקבלת התורה ברא ה' קול ודבור שבו נתן לו את התורה, ויען שראה ה' מחרדת העם שאין נכונים לקבל כל התורה מאת ה' בבלי אמצעי וראה כי יאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה, הכין את משה שהוא יהיה השליח והודיע זאת לישראל כדי שיאמינו בו לעולם כמ"ש וגם בך יאמינו לעולם, כמש"פ שם: