מלבי"ם על שמות · פרק 35 · פסוק 3

לא תבערו אש וגו' ביום השבת, מבואר שאין הבערה אסורה אלא ביום השבת לא סמוך לחשכה של שבת, ושבשביעית דכתיב בחריש ובקציר תשבות ופי' ר"ה (דף ט) שבא לאסור תוס' שביעית, והוא עפמ"ש בפרשת בהר שבאה השמיטה להשלים שביתת הארץ שאינה שובתת בשבתות ומוציאה פירותיה צוה שתשבות את השבת בשנים, וז"ש ויום השביעי תשבות וא"ת הלא הארץ אינה שובתת, ע"ז אמר בחריש ובקציר תשבות, והוא נסתר לנקבה שהארץ תשבות את השבת ע"י מניעת חריש וקציר, ולמדו לתוספת שביעית שלא יחריש חריש שיועיל אל הקציר, כמ"ש בר"ה (דף ט'), וה"א שה"ה שבשבת לא ידליק הנר בע"ש כי ידלק בשבת, לכן אמר שהאזהרה לא תבערו אש הוא רק ביום השבת לא קודם:

בכל מושבותיכם, בא להוציא בהמ"ק שמותר להבעיר המערכה בשבת, ומובא בשבת (דף כ') דמ"ש אש תמיד תוקד י"ל תמיד אף בטומאה ולא נדע שבת, וממ"ש מושבותיכם בכנוי למד שר"ל בכל משבותיכם אף במושב הבתי דינים, שכתוב בפ' רוצחים והיו אלה לכם לחקת משפט בכל מושבותכם, ללמד שאין שרפת בת כהן דוחה שבת. ומובא ביבמות (דף ו' ע"ב) וסנהדרין (דף לה ע"ב) ועיין בפרשת משפטים (סימן נט):

לא תבערו אש, הבערה היתה בין ל"ט מלאכות המשכן ולמה הוציא אזהרה זו ביחוד, משיב ר' יונתן שבא ללמד על הכלל כלו שחייב על כל מלאכה בפ"ע, שאף שנוכל ללמד מ"ש בחריש ובקציר תשבות, והוא ס"ל כר' ישמעאל בר"ה (דף ט') שבא על שבת בראשית, נאמר שצריך שיעבור על שתים, ומובא בשבת (דף ע'):

ר' נתן אומר, הרמב"ן הביא מכלתא זו וגרסתו היא ר' נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת למה נאמר, לפי שהוא אומר ויקהל משה שומע אני יהא רשאי להדליק לו את הנר להטמין לו את החמין ולעשות מדורה בשבת ת"ל לא תבערו אש בכ"מ ביום השבת, ופי' שבא הכתוב לאסור בשבת הבערה לצורך אוכל נפש שביו"ט הותר או"נ וה"א שה"ה בשבת, לכן אמר לא תבערו, שרוב תשמישי האש הוא לצורך הנאת האדם, דאף שכבר כתוב את אשר תאפו אפו ונדע לאסור אפיה ובשול נאמר שיתר הענינים שהם הנאת הגוף כגון הדלקת הנר ומדורה להתחמם מותר משום עונג שבת, לכן למד שאסור ופרט ביום השבת ר"ל לאפוקי יו"ט שבו הותר כל זה: