מלבי"ם על שמות · פרק 19 · פסוק 21

ויאמר ה' אל משה רד העד בעם. הגם שכבר אמר לו מצות הגבלה הוצרך עתה לזרזו שנית מפני ג' טעמים: א] שאחר שהעם רצו שלא יהיה אמצעי בינם ובין ה'. וה' מלא דבריהם בעת עשרת הדברות שגם משה לא היה לו רשות בעת ההיא לעמוד בהר רק עמד למטה בשוה עם כל ישראל, הנה עתה שיראו שה' קרא למשה ועלה אל ראש ההר, יחשבו שגם הם י"ל רשות לעלות כיון שאז היתה ההשגה של ישראל שוה אל משה, וע"כ צוה שיעיד בם שנית שאף שמשה נקרא ועבר את הגבול הם אין להם רשות ע"ז, ב] מפני שעתה נעתק אור השכינה מן כלל ההר אל ראש הקר רחוק מן המחנה וההר מפסיק ביניהם, יחשבו שעתה מותר להם לעלות בקצה ההר שאין שם שכינה כדי לראות, ועז"א פן יהרסו לראות כי א"א לראות מרחוק, ג] פי' בת"י דלמא יכוונין קדם ה' לאסתכלא, ולפ"ז הוא אזהרה אחרת שאף שלא יעברו הגבול בפועל, הם מוזהרים מלעבור גבול ההשגה ויחשבו שראו איזה תמונה, שאחר שלא התפשטו בהשגה זו מן כח הדמיון, יצייר להם הכח הדמיוני איזה גבול ושעור הנתפס בחוש הראות ויגשימו את האלהות, שבזה יהרסו הריסה גדולה באמונה ונפל ממנו רב שזה כעושה פסל במחשבה, ובת"י ויפול מנהום רב שבהם ר"ל שזה יזיק למדרגת משה שכל גדולתו היתה בשביל ישראל, וכמו שבמעשה העגל אמר ליה לך רד ופרשו חז"ל רד מגדולתך כן בזה שדומה לו, ולז"א שגם הכהנים יזהרו מזה שבעת יגשו אל ה' לחקור באלהות ומעשה מרכבה ישמרו מהנשים ומלחשוב באיזה תמונה, ולא יהרסו לראות בהכנסם בפרדס: