ויאמר מי שמך, ר"ל מי שיתיצב להוכיח ולשפוט בדברו רובות יהיה באחד משלשה פנים, או שהוא איש, ר"ל גדול ונכבד בעיני העם שישמעו אליו מצד מעלתו, או שהוא שר, הממונה להשתרר בחזקה, או שהוא שופט, שקבלוהו עליהם לשפוט בדברי ריבותם, ואתה מי שמך לאיש נכבד או שר או שופט עלינו, ואחר שאינך ממונה ע"ז ואתה מתעבר על ריב לא לך מבואר שאתה רוצה להרגני ברצח כאשר הרגת את המצרי, וע"ז אתה אומר ומוכיח לבקש עלילה להרגני. אכן נודע הדבר, כי תחלה חשב שאין רואה, וחז"ל אמרו שנודע הדבר שהיה פליאה בעיניו מה חטאו ישראל מכל ע' אומות, ר"ל שמשה לא היה מתירא אחר שעשה זאת כפי הדין להציל את המוכה, ובודאי יושיעהו ה' בל תאונה אליו רעה, אבל אחר שנודע אליו שישראל מוכים כדין מפני חטאם, דאג כי לא יופיע עזרת ה' להצילו ולכן ויירא משה:
קריאה במקור
מלבי"ם על שמות · פרק 2 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mikraei Kodesh, Vilna, 1891
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002100356
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 605e4c47b0feb274d8328522cbb969761bc634c5f1bcaedb7a3796064356335d