מלבי"ם על בראשית · פרק 13 · פסוק 10

וירא את כל ככר הירדן, הנה הירדן נופל בצד צפונו אל ים המלח, וים המלח הוא ימה של סדום, ולא היה שם בתחלה, רק אחר שנהפכו ערי הככר פתחה הארץ את פיה ויהי שם עמק גדול, אשר נפלו לתוכה מי הירדן, והמים נעשו מלוחים מסבת התהום שמלא מלח ואין ראוי לחיות שום בריה, ובתחלה שלא היה להירדן ים לפול אל תוכו, עת עלה על גדותיו שטף על כל הככר, כמו הנילוס בעת ימלא מים ישקה את כל ארץ מצרים, ואחר מהפכת סדום שנעשה העמק והים הזה בעת שמתמלא הירדן מימיו נשפכים אל הים הזה, והגם שנשפכים לשם מים רבים אינו מתמלא לעולם, כי המים נבלעים בתהומות כמ"ש חוקרי הארץ, אמנם לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה היה הירדן עובר את גדותיו כנהר נילוס ומשקה את כל הככר שהולך יותר משלשים פרסאות, ושם ככר מיוחד בכ"מ רק לככר הירדן (ולא נמצא רק בנחמיה מן הככר סביבות ירושלים] ואמר כגן ה' כארץ מצרים, כי גם בגן עדן כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ופי' חז"ל במדרש כגן ה' לאילנות וכארץ מצרים לזרעים, כי בג"ע הצמיח ה' כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ובמצרים כתיב לא כא"מ היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, כי האילנות דלים וקטנים במצרים כנודע וככר הירדן היה בו בין אילנות טובים בין זרעים, ולא היה צריך למי גשמים וככר זה נמשך עד צוער. ולכן,