גור אריה על שמות · פרק 22 · פסוק 17

אלא תומת בבית דין. דאין פירוש הכתוב שלא יתנו לה מזון להחיות אותה כמו "וחי אחיך עמך" (ויקרא כה, לו), זה אינו, אלא תומת בבית דין. ומה שהוצרך להוסיף 'בבית דין', שלא תאמר שפירושו שלא ימכרו לה מזון ומפני זה תומת, ולכך הוצרך להוסיף 'בבית דין'. ואף על גב דלא כתיב כאן מיתה, רק כתיב "לא תחיה", דכאן אם היו בית דין מניחין אותה ולא ימיתו אותה – הרי נותנים לה חיים, שכל בית דין בעולם הדנין ומנהיגין את ישראל – הם מפרנסים ומחיים את העם, כי לכך יקרא המנהיג 'פרנס', כי הפרנס מחיה העם, ואם יניחו אותה הרי נותנים לה חיות. ועוד, הכלל מחיה את הפרט, ואם יניחו אותה הרי נותנים לה חיים, ולפיכך פירושו 'אלא תומת בבית דין'. ובפרק ארבע מיתות (סנהדרין סז.) יליף רבי עקיבא דמכשיפה בסקילה, דכתיב (לעיל יט, יג) "אם בהמה אם איש לא יחיה", ושם סקילה מפורשת. ונראה לי לכך כתב בהאי לישנא, מפני שהמכשפים עוסקים בדברים שיצא חוץ ממציאות העולם במעשיהם הזרים אשר הם עושים, ולדבר כזה אין ראוי שיהיה קיום וחיות, ולכך אמר "לא תחיה" דברים כאלו שהם יוצאים חוץ ממציאות העולם: