גור אריה על שמות · פרק 10 · פסוק 12

בשביל מכת הארבה וכו'. דאין לומר שישים ארבה בידו ויבא עוד מין ארבה אליו, שאם כן היה לו לומר 'קח ארבה ונטה ידך על מצרים' כדכתיב (לעיל ט, ח) "קחו לכם מלא חפניכם וגו'". ואם תאמר מאי שנא מכה זאת שאמר 'בשביל מכת הארבה' יותר משאר מכות שלא כתב 'בשביל מכת דבר', ונראה לומר שכל שהביא (הקב"ה) [משה] היה סימן במעשה על איזה מכה הוא מרמז; בדם כתיב (לעיל ז, יט) שיכה היאור, והוא סימן שיהיה היאור דם. בצפרדעים נאמר (ר' לעיל ח, א) "נטה ידך על יאורי מצרים וגו'", שיעלו מהם הצפרדעים (שם שם ב), חוץ מבמכה הזאת שלא היה בה שום רמז, לכך כתב "בארבה" שהיה משה מכוין אל הארבה שיביא, ובכוונתו אל הארבה היה מביא הארבה. אבל ערוב (לעיל ח, כ), ודבר (לעיל ט, ו), ומכת בכורות (להלן יב, כט) לא היה כלל על ידי משה, לא היה צריך לזה סימן:

למדנו שהיה כבד וכו'. והכתוב מספר הפלא שהיה בימי משה – מין הארבה גדול שלא היה כמוהו ולא יהיה, וביואל (ב, ב) היה פלא שנתקבצו מינים הרבה ביחד, וכמוהו לא היה לפניו. ואף על גב דלענין היזק אין חילוק, דלא תליא ברבוי המינים, מכל מקום הכתוב מספר הפלא. ואף על גב שגם בימי משה היו שאר מינים עמו, כדכתיב בקרא (תהלים עח, מו) "ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה" (קושית הרמב"ן), מכל מקום בטלים היו אצל הארבה. ועוד אף על גב שהיו שאר מינים עמו, לא היו כל כך מינים כמו שהיה בימי יואל (כ"ה ברא"ם):