גור אריה על שמות · פרק 29 · פסוק 22

זו חלב הדקין או הקיבה. בפרק אלו טריפות (חולין מט ע"ב) "את החלב המכסה את הקרב", רבי ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף, אף כל קרום ונקלף. פירוש, קרום דק יש על החלב, ונקלף הקרום ממנו, שאינו אדוק בו (רש"י שם), אף כל חלב, שיש עליו קרום דק ונקלף ממנו, שאינו אדוק בו, הוי חלב, וחלב שעל הקיבה יש לו קרום, ונקלף גם כן, ואסור, (מ)כל שכן חלב הדקין. רבי עקיבא אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף, פירוש 'תותב' שהחלב פרוש כמו השמלה, שתרגום "שמלה" (לעיל כב, כו) הוא 'תותביה', וחלב המכסה הוא פרוש על הקרב כמו שמלה, וכן על הדקין בראשם הוא פרוש, אבל החלב שעל הקיבה אינו פרוש, אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק (רש"י חולין מט ע"ב). ולפיכך לרבי עקיבא דסבירא ליה דצריך שיהיה החלב פרוש, לא מרבינן רק חלב הדקין בראש, דהוא פרוש, ולא חלב הקיבה, שאינו פרוש. ולרבי ישמעאל דסבירא ליה דלא צריך רק שיהיה 'קרום ונקלף', מרבינן אף חלב הקיבה, דיש עליו קרום דק, ומכל שכן חלב הדקין:

כי איל מלואים הוא שלמים לשון שלימות שהושלם בכל. פירוש, כי "מלואים" שאמר רוצה לומר שהוא שלמים, כי מילואים הוא לשון שלימות, שכל מלא הוא שלם, וכן לשון "שלמים" לשון שלמות, ולפיכך פירוש של "מלואים" – שלמים. ומפני שהוקשה לו מאי נתינת טעם הוא זה לומר "ולקחת מן האיל החלב וגו' כי איל מלואים הוא", שפירושו שהוא מושלם בכל, ולפיכך אמר 'מגיד לך שהמלואים הם שלמים שיש בו שלום למזבח ולעובד ולבעלים', לכך מצריך הכתוב ליקח החלב והאליה והכליות והשוק למזבח, ולהניח החזה למשה (פסוק כו), שהוא העובד. ומה שאמר 'שמשימין שלום למזבח' קאי על השלמים, שנקראו שלמים על שיש בהם שלום למזבח לבעלים ולכהנים (רש"י ויקרא ג, א), וכך הם המלואים. אף על גב דלשון "שלמים" פירש מלשון שלימות, כל שלום יש בו שלימות, שהרי אין כאן חילוק ומחלוקת, ובשביל זה הוא שלם. ולפיכך פירש רש"י בפרשת וישלח (בראשית לד, כא) "האנשים האלה שלימים הם אתנו" 'בשלום ובלב שלם', ופשוט הוא: