והפרוכת ארכו עשר אמות כו' לרחבו של משכן. הקשה הרא"ם, מנא ליה שהיה נותן ארכו לרחבו של משכן, ולא ההפך. ועוד, הא הפרוכת ארכו כרוחבו, מה שייך בזה אורך ורוחב, כיון דשניהם היו שוים, האורך והרוחב. ואין זה קשיא, דהאורך נקרא השתי, והערב נקרא רוחב, ומפני שהיה ארכו של יריעות לרוחב המשכן, דהיינו השתי, דהוא האורך, נתנן ברוחב המשכן, לכך היה נותן השתי של הפרוכת גם כן, דהוא האורך, לרוחב המשכן. והשתא היה השתי של יריעות של מעלה, ושתי של פרוכת זה אצל זה כדרכו, וכך נאה שיהיה השתי מונח זה אצל זה. ועוד, כי ינתקו החוטים מן היריעה, שאין השתי ינתק מן היריעה, אבל הערב ינתק, ואילו היה נותן היריעה כך, אין ספק שהערב ינתק, שאין דבר מחזיק, ומפני כובד היריעות ינתקו החוטין, לכן לא היה נותן רק אורך הפרוכת לרוחב המשכן, ופשוט הוא:
קריאה במקור
גור אריה על שמות · פרק 26 · פסוק 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 15947fa70d8b964fd0b974ceaa1fae204e808518782a18c0b04d542852871371