גור אריה על שמות · פרק 25 · פסוק 39

שלא יהיה משקלה עם כל כליה כו'. לא בא לומר שיהא כל הכלים אשר הם למנורה הכל ביחד ככר לבד, דזה אינו כלל, כדאיתא במנחות (פח ע"ב) דלא באו מלקחיה ומחתותיה מן הככר. אלא בא לפרש הכתוב שאמר "ככר זהב תעשה את המנורה ואת כל כליה", שפירוש הכתוב שיהיה המנורה ואת כל כליה מככר זהב, והוא דעת רבי יהודה, ולא כרבי נחמיה דמפרש "ככר זהב תעשה את המנורה", "ואת כל הכלים האלה" תעשה זהב, ולא קאי "את כל הכלים האלה" רק לענין הזהב בלבד. ולפיכך אמר (רש"י) דפירוש הכתוב "ככר זהב תעשה את המנורה ואת כל כליה" ביחד ככר זהב, ולא יותר, שזהו משמעות הכתוב, דלענין עשייתה של זהב כבר כתב (פסוק לח) "ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור". ושם (מנחות פח ע"ב) מוקי ליה לרבי נחמיה דאתא לרבות פי נרות שיהיו של זהב. ואין זה משמעות הכתוב, לפיכך מפרש (רש"י) אליבא דרבי יהודה, דפירוש הכתוב "ככר זהב תעשה המנורה עם כל הכלים", ולא בא לאשמועינן מה הם הכלים האלה כלל, שאף על גב שכתב 'שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר זהב', לא היה דעתו על כל הכלים המשמשים אל המנורה, רק על הכלים הכתובים בקרא, ואליבא דרבי יהודה אין הכלים שבכאן רק נרות שבאו מן הככר, ולא בא לפרש משמעות הכתוב "את כל הכלים האלה" על מה הוא קאי, ומהשתא יתורץ קושיות הרמב"ן:

והככר של חול כו'. פירוש, כי כל מנה הוא כ"ה סלעים, והככר הוא ששים מנה (רש"י כאן), נמצא כי יש בככר של חול אלף וחמש מאות שקלים. אבל בככר של קודש היו ג' אלפים שקלים, כדמוכח בפרשת פקודי (להלן לח, כה-כח) עיין שם, ועל כרחך מה שהיה הככר של קודש כפול משל חול, מפני שכל מנה משקל קודש היה חמישים שקלים, ושל חול כ"ה שקלים, נמצא ככר של קודש, דהוא ששים מנה, כפול משל חול, וכך איתא בפרק קמא דבכורות (ה.):