גור אריה על שמות · פרק 26 · פסוק 26

משולשים בתוך עשר אמות כו'. 'משולשין' רוצה לומר שהבריחים בעצמם משולשין, עד שאחד הוא כמו השני והשני כמו השלישי, עד ששלשתם שקולים. ולא יתכן רק באופן זה. שאם אתה אומר שיהיה אחד בראש הקרש, ואחד למטה בתחתיתו, ואחד באמצע הקרש, לא הוי שלשתן שוים, דהא הבריחים שוים לחבר הקרשים יחד, והרי הבריח העליון של קרש אינו מחזיק רק למטה ולא למעלה, וכן התחתון אינו מחזיק רק למעלה ולא למטה, והאמצעי מחזיק למעלה ולמטה, ואין זה נקרא 'משולש', כי כל 'משולש' שוה בדבר. אבל כאשר יהיה מן העליון של קרש עד הבריח השני רביע הקרש, וכן מן בריח לבריח, הרי זה נקרא 'משולש', דהרי כל בריח ובריח מחזיק ותופס למעלה ולמטה רביעית, והרי כזה נקרא 'משולש', רוצה לומר כשהיו מונחים בקרש תופס בקרש כל אחד כמו השני. וכן בפרשת שופטים (דברים יט, ג) אצל ערי מקלט יש לפרש כך, דנקראו שלשה ערי מקלט 'משולשים' בעבור שהיה מדרום לחברון כמו מחברון לשכם, ומחברון לשכם כמו משכם לקדש, ומשכם לקדש כמו מקדש לצפון (מכות ט ע"ב), מפני שהיו מונחים שלשתן שוים בארץ, שכל אחד היה תופס חלק מן הארץ למעלה ולמטה, ולא נוכל לומר שיהיו שלשה ערי מקלט מונחין בארץ, ויהיו נקראים 'משולשים', שיהיו שלשתן שוים בארץ כל אחד תופס מן הארץ כמו השני, רק כשהם מונחין באופן זה. ובפרשת שופטים (דברים יט, ג) נתבאר קצת בענין אחר, וזה עיקר: