גור אריה על שמות · פרק 6 · פסוק 1

הרהרת אחר מדותי. בפרק חלק (סנהדרין קיא.). ואינו כמו "למה יחרה אפך בעמך" (שמות לב, יא), דזה הוא תפילה על שרצה הקב"ה לכלותם (שם שם י), אבל דבר שכבר עבר, שהרע ואמר "הרעות", זהו הרהור אחר מדותיו. ואילו היה אומר לשון עתיד 'למה תרע לעם הזה' אין זה הרהור כלל:

ולא העשוי וכו'. בכאן משמע דעתה בא עליו העונש שלא יכנס לארץ, ולעיל משמע דאף בלא חטא לא היה נכנס, שאמר (לעיל ד, יג) "שלח נא ביד תשלח", 'אין אני סופי להכניסם לארץ' (רש"י שם), ובפרשת חוקת (במדבר כ, יב) מוכח דהיה בשביל חטא מי מריבה, ובפרשת בהעלותך (שם י, כט) משמע שהיה סובר משה רבינו עליו השלום עדיין שיכנס לארץ, שאמר "נוסעים אנחנו אל המקום" (קושית הרא"ם), הכל מבואר בפרשת בהעלותך (במדבר י, כט) ובפרשת חקת (שם יב, כ):

מפני ידי החזקה כו'. "כי ביד חזקה" רוצה לומר ידו של הקב"ה החזקה, דאין לפרש בידו של פרעה שתהיה חזקה עליהם כדכתיב (להלן יב, לג) "ותחזק מצרים על העם", דזהו נאמר אחריו "וביד חזקה יגרשם מארצו" (כן הוא ברא"ם):