גור אריה על שמות · פרק 28 · פסוק 41

ומשחת אותם אהרן ואת בניו. לא הבגדים שנזכרים לפני זה "והלבשת אותם", דלא היו הבגדים נמשחים בשמן המשחה. ומפני כי יש משיחה לשון גדולה, כמו "למשחה בם" (להלן כט, כט), והרבה כזה, אמר כי "ומשחת" הנאמר כאן – בשמן המשחה הוא:

כי מילוי יד לשון חנוך הוא וכו'. הרמב"ן הקשה על זה היאך יבא 'מילוי ידים' לחינוך הדבר, ואם נקרא כך בשביל שנותן השליט בית יד של עור בידו להחזיק בידו, ועל שם אותו דבר שנותן בידו נקרא מילוי ידים, איך יביא ראיה מן השוטים. ודעת רש"י כי נקרא 'מילוי ידים' כשהוא מוחזק בדבר, ובודאי כל דבר שהוא מוחזק בו נקרא שהוא מוחזק בידו, אף על גב דאינו אוחז בידו, כמו "ויקח את כל ארצו מידו" (במדבר כא, כו), ולפיכך כאשר הוא מוחזק בדבר אחד נקרא 'מילוי יד', שידו מלא ממנו. ולפיכך כאשר נכנס בדבר להיות מוחזק בו נקרא "מילוי יד". ומה שהביא (רש"י) ראיה 'כשממנין וכו", כלומר שהם נותנין בידו לרמוז שמוחזק בידו אותו דבר שהוא ממנה אותו עליו, לכך נותן השליט דבר בידו, ומזה תלמוד כי כאשר מוחזק בדבר נקרא מילוי יד, ולכן נותנים בידו בית יד לומר שיש לו מילוי ידים, והיינו הדבר שמחזיקים בידו. וכן פירש הרד"ק (ספר השורשים) בשורש 'מלא' כי "מילוי ידים" נקרא מה שמלא ידיהם בעבודה: