גור אריה על שמות · פרק 19 · פסוק 2

למה הוחזר לפרש מהיכן נסעו. אף על גב דבכל מסעות שלהם כתיב כך, "ויחנו באלים ויסעו מאלים ויבאו מדבר סין וגו'", דכאן דכבר כתיב (ר' פסוק א) "בחדש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים באו מדבר סיני", אם כן קשה למה הוצרך לומר אחר שבאו למדבר סיני לומר עוד "ויסעו מרפידים" (כ"ה ברא"ם), ובסמוך יתבאר זה. ואם תאמר, דאדרבא כל זה קשה, דהוי ליה למכתב שנסעו מרפידים, דאין זה קשיא, שכאשר הביאה היא [ה]עיקר שבא הכתוב לספר הימנה, כמו שהיה ביאת מדבר סיני ששם קבלו התורה, הכתוב מזכיר הביאה בלבד, שלא תאמר התורה בא להם דרך מקרה שנסעו ממקום פלוני ובאו למקום פלוני ונתן להם התורה, כמו מי שהולך ממקום למקום ובבואו למקום פלוני אירע לו דבר, לכך מזכיר הביאה לבד, כלומר שבאו למקום פלוני שיקבלו שם התורה, ולענין זה אין צריך להזכיר הנסיעה ממקום שנסעו. והוקשה, אחר שכבר הזכיר הכתוב שבאו לסיני, למה צריך לחזור ולומר "ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני". וכדי שלא תאמר קרא לגופיה הוא דאתא, לומר שנסעו מרפידים כאשר באו מדבר סיני, והשתא לא יקשה למה כתב "ויסעו מרפידים", זה אינו, שהרי ברפידים היו חונים (לעיל יז, א), ומשם נסעו בודאי:
אמנם במכילתא אמרינן בענין אחר; והלא כבר נאמר בפרשת מסעות (במדבר לג, טו) "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני", ולא הקשה במכילתא 'והלא ידוע כי משם נסעו', ונראה כי פירוש המכילתא שלא תאמר כי הכתוב בא להגיד שלא היה שום מסע בין רפידים ובין מדבר סיני, ותיכף בנסיעתן מרפידים באו למדבר סיני, לכך אמר והלא כבר נאמר זה בפרשת מסעות "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני", וכבר נתפרש זה שם, ואם כן להכי לא אתיא קרא. ותימה על דברי רש"י, שהקשה 'והלא ידוע כי משם נסעו וכו", ורוצה לומר שאין לומר כי הכתוב מגיד לך נסיעתן משם (נאמר) – 'והלא ידוע וכו", וקשיא על דברי רש"י כי עדיין שמא הכתוב בא לומר כי לא היה מסע ביניהם²¹, אבל במכילתא הוי שפיר טפי. ואפשר לומר כי רש"י סובר כי אין צריך כל כך ראיה לומר שלא היה מסע ביניהם, דמדלא פירש שום מסע ביניהם למה לנו לומר שהיה מסע ביניהם, ולפי פשוטו אין לנו לומר שהיה מסע ביניהם. אבל במכילתא, שהוא מדרש חכמים, הוצרך להוכיח מן הכתוב. אמנם בכל מקום שהכתוב מספר נסיעתן וביאתן כתב 'ויסעו ממקום פלוני ויבואו למקום פלוני', אף על גב שהיה אפשר לו לכתוב הביאה, וממילא ידעינן שמשם נסעו, אלא שבא להגיד שלא היה חניה בין מסע למסע, וזה שלא כדברי רש"י, שלפי זה לא היה קשה כאן מידי. אמנם דעת רש"י, [ד] בכל מקום לא קשה, שדרך הכתוב לכתוב הנסיעה והביאה כשהכתוב מספר נסיעתן וביאתן זה אחר זה, והשתא לא יקשה לך שהזכיר הכתוב "ויחנו באלים ויסעו מאלים ויבואו מדבר סין", אף על גב שנזכר כל זה בפרשת מסעי (ר' במדבר לג, ט-יא), שודאי הכתוב מספר נסיעתן זה אחר זה, אבל כאן דכתיב "בחדש השלישי באו", שכבר ספר הביאה, לא היה צריך למכתב כלל "ויסעו מרפידים". וכבר נתבאר לך למעלה למה במקום זה לא ספר נסיעתן וביאתן כמו בכל מקום, לומר לך שבאו למקום ששם יקבלו התורה, זהו פירוש דברי רש"י והמכילתא בלי ספק:

מה ביאתן וכו'. דהא כתיב "ויחן ישראל" 'בלב אחד וגו", אף נסיעתן מרפידים [בתשובה]. אף על גב שרפו ידיהם מדברי תורה, שלכך נקרא "רפידים" שרפו ידיהם מדברי תורה, ובשביל כך בא עליהם האויב, דכך איתא במכילתא, כשנסעו משם – בתשובה נסעו (כ"ה ברא"ם):

נגד ההר למזרח ההר. במכילתא. הקשה הראב"ע (הארוך) דהא כתיב (במדבר ב, ב) "מנגד סביב לאוהל מועד יחנו", ושם לא יתכן שהיה למזרח, שהרי סביב היו חונים, ולא עיין להבין דברי חכמים, כי חילוק הוא בין "נגד" ל"מנגד", כי כאשר כתוב "ויחנו ישראל נגד ההר" רוצה לומר שהיו חונים נגדו, פנים של זה נגד פנים של זה, ואיך יתכן בהר לומר כך שהיו נגדו, אלא המזרח יקרא "קדמה", ולפיכך כל דבר שאין לו פנים בעצמו, כמו הר, כאשר פניו למזרח נקרא שהוא עומד נגדו, שכל מזרח נקרא 'כנגדו', לפי שהמזרח נקרא 'קדמה', והמערב נקרא 'אחור', נמצא כי הוא כמו הפנים, ולפיכך כאשר ההר הוא במזרח שלו, שנקרא פנים, יאמר שהוא "נגד ההר", כמו שני דברים שנקראו 'זה כנגד זה' כאשר פניהם נוכחים:
אבל כאשר כתיב (במדבר ב, ב) "מנגד סביב לאהל מועד", וכן "מנגד תראה את הארץ" (דברים לב, נב), אין פירושו שם (במדבר ב, ב) שיהיו חונים נוכח אהל מועד שלא יהיו לצד אחר, דלא בא לומר כן, אלא בא לומר שלא היו אצלו ועם אוהל מועד לגמרי, רק יהיו סמוכים לו קצת, ואינם עמו לגמרי. ולפיכך לא כתב 'נגד' בלא מ"ם, שאז היה בא לומר שיהיה נוכח אוהל מועד, ואז היה בהכרחי שהיו פניהם לצד מזרח. אבל עכשיו רוצה לומר "מנגד" מפאת המקום שהוא נוכחי לו, ואינו עמו לגמרי, ושייך בזה "מנגד", כלומר המקום שהוא נגדו ואינו עמו. וכיון דלא בא לומר רק שאינו עמו, ולא בא הכתוב לדקדק על שהם נוכחים, רק כתב שהוא נוכחי לו, ללמוד שאינו עמו לגמרי, לכך אף על גב שאינו נוכחי לו פנים אל פנים אין בכך כלום, דסוף סוף הוא מהנוכחי לו, שאף אם האדם עומד אחורי אדם אחר, אף על גב שאינו נוכחי לו פנים אל פנים, מכל מקום יקראו 'נוכחים', שהרי גופם עומדים נוכחים. אבל כאשר הכתוב בא לספר מזה שהם נוכחים זה נגד זה, לא שייך לומר שהם נוכחים אלא אם פניהם זה כנגד זה, ולא אמרנו שכל מקום שנאמר "נגד" פניו למזרח, רק במקום שבא הכתוב לומר שהיה נוכחי, מכיון שבא לומר הכתוב שהוא נוכחי – צריך שיהיה נכחו ממש:
ועוד, טעמא מאי אמרנו כל מקום שנאמר "נגד" פניו למזרח, דאם לא כן מנא לן שהוא נגד, רוצה לומר נכחו, שמא הוא אחריו, וכיון שהיו חונים סביב לאוהל מועד, היה כל האוהל מועד כנגדן, והיו חונים נגד כל האוהל. שלא אמרנו שצריך לומר שפניו למזרח רק כאשר הוא נגד דבר אחד מצד אחד, ואם היה פניו לצפון⁵⁷, או לשאר צד, ולא למזרח, הרי זה אינו נגדו בודאי, דשמא הוא לאחריו של אותו דבר, שהמזרח הוא הפנים, והרי אינו נגדו לפנים שלו. אבל באהל מועד, שהיו סביב לו, בשביל שהוא נגדו מכל צד בשביל זה לא גרע, ומכל שכן דהיו נגדו טפי, ותו לא מידי: