לפי שנאמר כי יגח כו'. קרא יתירא דריש, דלא הוי למכתב "והמית איש או אשה". והרא"ם אמר שיש לתמוה שהשמיט רביצה מן התולדות, דהא ד' הן התולדות (ב"ק ב ע"ב); נגיפה נשיכה רביצה בעיטה. גם מן הגמרא לא משמע דבעי קרא להנך תולדות, אלא דילפינן מן האב, דמה קרן כוונתו להזיק וחייב, אף הני תולדות נמי חייב בהן (רש"י ב"ק ב ע"ב). וקושיא ראשונה לא כלום, דסבירא ליה לרש"י דרביצה לאו תולדה דקרן אלא במידי דלא הוי אורחי, כגון לרבוץ על גדולים, אבל קטנים – אורחיה הוא, וכן פירש רש"י בגמרא (ב"ק טז.) אהא דתנן (ב"ק טו ע"ב) 'ולא לרבוץ', אמר רבי אלעזר לא שנו אלא גדולים, אבל קטנים אורחיה הוא, ובאותו סוגיא (ב"ק טז.) פירש רש"י דאליבא דרבי אלעזר לא הוי קרן אלא בני אדם גדולים, ולא בנים קטנים, והכא איירי קרא בקטנים, דמיד אחר כך כתיב (פסוק לא) "או בן יגח או בת יגח", לכך השמיט את רביצה מכללן:
ומה שהקשה (הרא"ם) על פי פירוש רש"י דלמה צריך קרא, דהא בגמרא יליף ליה מכח סברא, זה לא קשיא, דסבירא ליה דוקא לענין נזיקין דנין מכח סברא, דהא גם כן בקל וחומר עונשין ממון כמו שנתבאר לקמן, אבל כאן איירי לענין עונש השור להמיתו, אין ללמוד מכח סברא, ולכך יליף ליה מקרא. ובתחילת בבא קמא (ב.) דבא למליף במה הצד הנזקין זה מזה, הקשו התוספות (ד"ה ולא) דהא אין עונשין מן הדין (מכות ה ע"ב), ותרצו דזה לא הוי אלא בעונש מלקות או מיתה, אבל ממון סבירא לן דעונשין שפיר. ולפיכך בודאי לענין נזיקין אנו לומדין תולדות מן האב, אבל לענין עונשין, כגון להמית השור, אין זה נקרא עונש ממון, דהא לאו תשלומין הוא זה, אלא הוא מיתה לשור:
אלא דקשיא לי, מאי צריך ללמוד מן "והמית איש או אשה", כיון דילפינן בגזירה שוה דאפילו כל בהמה ועוף במשמע, אם כן תו לא צריך למילף כלל דלאו דוקא נגיחה, דהא בעוף לא שייך נגיחה, ואם כן לאו בקרן בלבד הוא דחייב, ותו לא צריך לתלמודו כלל:
ומה שהקשה (הרא"ם) על פי פירוש רש"י דלמה צריך קרא, דהא בגמרא יליף ליה מכח סברא, זה לא קשיא, דסבירא ליה דוקא לענין נזיקין דנין מכח סברא, דהא גם כן בקל וחומר עונשין ממון כמו שנתבאר לקמן, אבל כאן איירי לענין עונש השור להמיתו, אין ללמוד מכח סברא, ולכך יליף ליה מקרא. ובתחילת בבא קמא (ב.) דבא למליף במה הצד הנזקין זה מזה, הקשו התוספות (ד"ה ולא) דהא אין עונשין מן הדין (מכות ה ע"ב), ותרצו דזה לא הוי אלא בעונש מלקות או מיתה, אבל ממון סבירא לן דעונשין שפיר. ולפיכך בודאי לענין נזיקין אנו לומדין תולדות מן האב, אבל לענין עונשין, כגון להמית השור, אין זה נקרא עונש ממון, דהא לאו תשלומין הוא זה, אלא הוא מיתה לשור:
אלא דקשיא לי, מאי צריך ללמוד מן "והמית איש או אשה", כיון דילפינן בגזירה שוה דאפילו כל בהמה ועוף במשמע, אם כן תו לא צריך למילף כלל דלאו דוקא נגיחה, דהא בעוף לא שייך נגיחה, ואם כן לאו בקרן בלבד הוא דחייב, ותו לא צריך לתלמודו כלל: