גור אריה על שמות · פרק 25 · פסוק 31

תעשה מאליה וכו'. בתנחומא בפרשת בהעלותך (סימן ג) פירש "וזה מעשה המנורה" (במדבר ח, ד) שהראה הקב"ה באצבע, לפי שנתקשה בה. ומשמע דכאשר הראה לו המנורה היה עושה המנורה, דאם לא כן מה היה מועיל לו המראה אשר הראה לו באצבע אם לא היה יכול לעשות. וכן משמע בפרק הקומץ רבה (מנחות כט.) 'ג' דברים נתקשה בהם משה עד שהראה לו הקב"ה באצבע'. ומשמע כשהראה באצבעו לא היה מתקשה, ויש לומר דודאי צריך להראות למשה עד שידע והבין תבנית המנורה, ואז היה מתחיל במעשה המנורה, ונעשית מאליה. ומכל מקום היה צריך למעשה משה, כי לישראל צוה לעשות אותה, ולא שתהיה לגמרי על ידי מעשה ה'. ולפיכך היה צריך להבין תבנית המנורה, דאם לא כן איך יתחיל לעשות, וכאשר התחיל לעשות – גמר השם על ידו. וכל הפעולות שבאים מלמעלה צריך שיעשה האדם למטה, ואף קריעת ים סוף שהיה מעשה ה', כתיב (ר' לעיל יד, טז) "ואתה הרם מטך ובקעהו", וכן כל הניסים במצרים על ידי משה היו:

וכמה חלק בין כפתור לכפתור. פירוש, כי הכפתורים היו שלשה במנורה בקנה האמצעי (רש"י פסוק לב), ונתן הכתוב בהם שיעור כמה יהיה חילוק בין כפתור לכפתור, דהיינו תחת שני הקנים יהיה כפתור (פסוק לה), ויהיה חלק עד שני הקנים השניים, וכן עד שלשים, והרי פירש הכתוב החילוק בין זה לזה. אבל בגביעים שהיו גם כן במנורה שלשה זה למעלה מזה (פסוק לג), לא פירש הכתוב כמה בין זה לזה, כי אפשר שיהיו הגביעים זה אצל זה או לא: