גור אריה על שמות · פרק 10 · פסוק 5

את מראה הארץ. פירוש שמפני שהארבה יהיה כל כך הרבה עד שיפסיק בין האור שעל הארץ ובין הארץ, ובזה יכסה מראה הארץ, שלא יהיה נראה מראה הארץ. אף על גב שלא יהיה הארבה ממש על הארץ, מפני שהוא מפסיק בין האור ובין מראה הארץ – הרי הוא מכסה מראה הארץ, כי אין כסוי רק לשון העלמה, שיכסה אותו מבני אדם. ומה שלא כתיב 'וכסה הארץ' (קושית הרא"ם), מפני שהאור משים את המראה להיות נראה, והארבה שיפסיק בין האור ובין המראה הוא מכסה את המראה, ולפיכך כתיב "וכסה את עין הארץ", רק אצל הרואה שהוא מכוין לראות את הארץ כתיב "ולא יוכל לראות הארץ", ולשון "עין" כמו "עין הבדולח" (במדבר יא, ז). והרא"ם הבין דברי רש"י שרוצה לומר שהארבה יהיה על הארץ עד שיכסה את עין הארץ, והקשה דהוי למכתב 'וכסה הארץ' לא "עין הארץ", ואינו כך, כמו שאמרנו. ואונקלוס תרגם 'עין שמשא דארעא' רוצה לומר כי "עין" הוא הנצוץ של השמש שיש על הארץ, כי הניצוץ הוא גם כן מראה הארץ, ומפני שהארבה יהיה מפסיק בין השמש ובין הארץ עד שלא יבא ניצוץ אל הארץ – נקרא זה "וכסה עין הארץ", שהרי יהיה מעלים ומכסה את הניצוץ. כי אין הכסוי אשר הוא פה רק העלמה, שלא יהיה נמצא לאדם, כמו "היפלא" (בראשית יח, יד) שתרגם 'היתכסי':