גור אריה על שמות · פרק 2 · פסוק 16

רב שבהם ופירש מעבודה זרה ונדהו מאצלם. בשמות רבה (א, לב) מוכיח זה שם שפירש מעבודה זרה, דאם לא כן איך היו הרועים מגרשים את בנותיו של כהן מדין (פסוק יז), דאין לומר דלפעמים רשעים מתפרצים באדוניהם, דכיון שאמרו (פסוק יט) "איש מצרי הצילנו מיד הרועים" שמע מינה שדרך הרועים היה תמיד להיות מגרשים אותם, דאם לא כן מאי תשובה זאת "איש מצרי הצילנו", אלא ששאל אותם והלא אין דרך הרועים להניח לכם להשקות. ועוד אין דרך כהן מדין לשלוח בנותיו עם הצאן – למה לא היה לו רועים, אלא שפירש מעבודה זרה ונדוהו מאצלם שלא ירעה אדם צאנו. אך על פירוש רש"י קשיא למה פירש דהיה 'רב' שלהם, ולא פירש "כהן" 'כומר' כמו "אדמת הכהנים" (בראשית מז, כב), דאי בשביל שקשה איך משה נשא בת כומר לעבודה זרה, ואין דבר שנוא לפני הקב"ה כמו העבודה זרה, ויתדבק משה רבינו עליו השלום לכומר לעבודה זרה, כיון דפירש מעבודה זרה אין זה לו גנאי (כ"ה ברא"ם), ועוד דהא רש"י בעצמו סבירא ליה דהיה כומר, כמו שפירש בפרשת וארא אצל "בנות פוטיאל" (להלן ו, כה), ויש לומר שלא יתכן לפרש 'כומר' כיון שכבר פירש מעבודתה אין לקרות אותו בשם 'כומר', ולפיכך צריך לפרש "כהן" 'רב'. ואף על גב שנדוהו מאצלם, מכל מקום קורא הכתוב בשם החשיבות, כי מעלין בחשיבות ואין מורידין (ר' יומא יב ע"ב):