רבנו בחיי · שמות · פרק 10 · פסוק 13

וה' נהג רוח קדים. וה' הוא ובית דינו. רוח קדים מוכנת לפורענות לעולם, במצרים כתיב וה' נהג רוח קדים, בים כתיב (שמות י״ד:כ״א) ויולך ה' את הים ברוח קדים, בשני שבטים כתיב (ירמיהו י״ח:י״ז) כרוח קדים אפיצם לפני אויב, בעשרת שבטים כתיב (הושע י״ג:ט״ו) יבא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו ויחרב מעינו, בזמן הגלות כתיב (ישעיהו כ״ז:ח׳) הגה ברוחו הקשה ביום קדים, בצור כתיב (יחזקאל כ״ז:כ״ו) רוח הקדים שברך בלב ים, ביונה כתיב (יונה ד׳:ח׳) וימן ה' רוח קדים חרישית, בפורענות גוג ומגוג כתיב (תהילים מ״ח:ח׳) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש.

הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה. רוח מזרחית הביאה הפורענות ורוח מערבית סלק את הפורענות הוא שכתוב ויהפך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף, ומה שאמר הבקר היה לפי שפורענות הרשעים בבקר, וכן אמר הכתוב (תהילים ק״א:ח׳) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, והזכיר משה בפורענות קרח (במדבר ט״ז:ה׳) בקר ויודע ה' את אשר לו, וכנגדו מצינו ישועת הצדיקים בבקר שנאמר למשה (שמות ל״ד:ב׳) והיה נכון לבקר וכתיב (ישעיהו ל״ג:ב׳) היה זרועם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה, וכתיב (איכה ג׳:כ״ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך.