רבנו בחיי · בראשית · פרק 42 · פסוק 24

ויקח מאתם את שמעון. עכב את שמעון יותר מכולם כדי להפרידו מאת לוי שלא יטלו שניהם עצה כנגדו כענין שעשו כנגד שכם, לפי ששניהם היו מצויים יחד תמיד, כענין שכתוב (בראשית מ״ט:ה׳) שמעון ולוי אחים כלי חמס וגו'. ומ"ש (פסוק כז) ויפתח האחד את שקו, זה לוי, ולפי שנפרד שמעון ממנו קראו הכתוב אחד. והנה יוסף הוצרך לקחת אותו מהם אבל הם לא לקחוהו. מכאן למדו רבותינו ז"ל נכרים שאמרו לישראל תנו לנו אחד ונהרגהו ואם לאו נהרוג את כלכם ילחמו ויהרגו כולם ואל ימסרו אחד מישראל להריגה. אבל אם בררו מעצמם אחד מהם ואמרו תנו לנו את פלוני הרי אלו נותנים להם ואל יהרגום. שכן מצינו בשבע בן בכרי שבא כנגד דוד כענין שכתוב (שמואל ב כ׳:א׳) ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן בכרי איש ימיני ויתקע בשופר ויאמר אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי איש לאהליו ישראל. וכאשר ברח לו ונכנס באבלה בית מעכה רדף אחריו יואב, כענין שכתוב ויבאו ויצורו עליו באבלה בית המעכה וישפכו סללה אל העיר ותעמוד בחל וכל העם אשר את יואב משחיתים להפיל החומה, ואמר להם יואב איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד תנו אותו לבדו ואלכה מעל העיר ותאמר האשה אל יואב הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה.