רבנו בחיי · בראשית · פרק 42 · פסוק 3

וירדו אחי יוסף עשרה. היה לו לומר בני יעקב, אבל למד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם.

או יש לפרש כי הכתוב יבאר כוונתם הטובה אצלו כי ירדו עשרה כדי שיתפללו עליו במנין שהרי אין קדושה בפחות מעשרה, שנאמר (ויקרא כ״ב:ל״ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל.

והרמב"ן פירש וירדו אחי יוסף עשרה כדי לקיים החלום הראשון של, החלומות כי הוא היה מספר אל אחיו העשרה כי בו אמר (בראשית ל״ז:ה׳-ו׳) ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו. ולהם אמר והנה אנחנו מאלמים אלומים. כי בנימן איננו בכלל הזה, ונתקיים עתה החלום הזה כאשר השתחוו אליו. והחלום השני שכתוב והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים לא יוכל להתקיים עד שיבא בנימן וגם אביו.

ובמדרש וירדו אחי יוסף עשרה, אמר להם יוסף כל מי שיכנס לשבור בר כתבו שמו ושם אביו ושם עירו ולערב הביאו לי פתקיהן, כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו שמותם, לערב הביאו פתקיהן לפני יוסף זה קורא ראובן בן יעקב וזה קורא שמעון בן יעקב וכן כל השערים. מיד אמר להם יוסף סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד, ונתן שמותם לבעל האוצר ואמר לו כשיבואו אנשים אלו לידך תפוס אותם ושגרם לי, עברו שלשה ימים ולא באו מיד נטל עשרה גבורים מבית פרעה ושגר בשבילם לבקר אותם בשוק, הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות. ולמה בשוק של זונות, אמרו יוסף היה יפה תואר ויפה מראה שמא הוא בקובה של זונות מיד תפסו אותם והביאום לפני יוסף.