לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם וגו' והוא תמוה שאם זה התנצלות שלא יבא מבול אף שיתחייבו להביא עליהם מבול א"כ לא היה לו להביא מבול כלל אף בראשונה וגם הקרא מפרשת בראשית שכתב לא ידין רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר אין לו פירוש כלל ורש"י דחק עצמו. וגם המדרש שקלקלו ברבה ונידונו ברבה דכתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם וכתיב מעיינות תהום רבה אין לו פי'. לכן נראה דיש ב' מיני עונות א' שחוטא מחמת ניצוח תאות החומר והשני מה שהוא חוטא להכעיס להבורא בדברים שאין להם הנאה כלל ואוהב את הרע בעבור שהוא רע כמ"ש בעל העקידה על פסוק השמחים עלי רע יגילו בתהפוכות וגו' שכוונה כי השמחים ונהנים מן הרע בעבור שהוא רע לפעמים שמחים על הקימוץ כשהקימוץ הוא רע ולפעמים על הויתור כשהויתור הוא רע וזהו שאמר יגילו בתהפוכות רע ששמחין בדברים שהן הפכין זה לזה כי אתמול שמח על הקימוץ והיום שמח על הויתור שהוא ששמחים על רע בעבור שהוא רע וזה שאמר הכתוב וירא ה' כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות [לבו] רק רע כל היום כלומר שכל מחשבות לבו רק לרע בשביל שהוא רע ולא בשביל שהוא בניצוח התאוה שבאו על הזכר ועל הבהמה אף שראו בנות האדם כי טובת הנה וכעין שאמרו בסנהדרין (פ' חלק) באמון שאמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת והשיב כלום אני עושה רק להכעיס את הבורא ולכך נתחייבו המבול, אמנם אחר המבול נשתרש ההכנעה בלב נח בראותם המבול עד שהושרש הכנעה בלבם ועד שהושרש בלב זרעם אחריהם עד שא"א להיות דור רע כל כך שיאהב הרע בעבור שהוא רע ואם לפעמים יהיה דור שיריעו מעשיהם ח"ו לא יהיה עשיית הרע בעבור שהוא רע רק בעבור ניצוח תאוות החומר וזהו שאמר הקב"ה אחר המבול לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו כלומר שראה דאף כשיהיה דור רע בתכלית לא יהיה בשביל עצמיות הרע רק בעבור היצה"ר שהוא מנעוריו היינו מכח התאוה המושרש בהחומר מהולדו ומ"ש הכתוב לא אוסיףעוד לקלל את האדמה בעבור האדם שמשמע שגם האדמה נתקללה וצריך פי' על קללת האדמה. וגם מה שאמרו חז"ל כי אף ג' טפחים בעומק המחרישה נימוחה ונראה לפרש שידוע כי בחטא הדור נתגבר כח הטומאה שבהתגברות כח הטומאה נשתרש אף בבע"ח שנתאווה אף לשאינו מינו וידוע ליודעי חן שלפעמים נתגלגל בזרעם כתות הטומאה עד שהאוכלין מהרהרין לחטא וגם גורם להתאוות אף לשאינם מינם ולזה כאשר רצה הקב"ה למחות כח הטומאה המובלעים בארץ שלא יזיקו הזרעים היוצאים מן הארץ להאוכל אותן שמביאות לחטאים הוכרח למחות אף ג' טפחים בעומק המחרישה למען ימחו כל כחות הטומאה המובלעים בארץ. וברבה נידונו כי ידוע כי כחות הטומאה והקליפות הן בעומק ותהום רבה וכאשר נענשו אז כל כחות הטומאה שהן בעומק תהום רבה שלטו בנפשותם בבואם לעמקי תהום רבה:
קריאה במקור
נחלת יעקב · בראשית · פרק 8 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Lamberg, 1887
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019358960205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9ee23ede5106b0cb97ca4f0caea2f5c5d0e5fc00d6f61053a2e904546a740645