נחלת יעקב · שמות · פרק 32 · פסוק 32

ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. בש"ס (ר"ה ט"ז) אמר ר' כרוספדאי אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה א' של רשעים גמורים. א' של צדיקים גמורים וא' של בינונים צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינונים תלוים ועומדים עד יוה"כ וכו'. מאי קרא ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו ימחו מספר זה ספרן של רשעים ר"נ בר"י אמר מהכא ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. מחני נא זה ספרן של רשעים והמאמר הזה תמוה וישתומם כל מעיין חדא קושיות התוס' הלא אנו רואים צדיקים מתים ורשעים חיים. ועוד וכי משפט החיים והמות לבדן הם בידו והלא הרבה שלוחים למקום להעניש בהם עוברי רצונו ועוד קושיות המהרש"א מה הי' לו לדוד לבקש שלא יכתבו בספר הרשעים ועוד מה זה ענין הבקשה שביקש שלא יכתבו בספר הצדיקים ממ"נ אם הם רשעים בוודאי לא יכתבו בספרן של צדיקים ואם הם צדיקים היאך שייך לאדונינו דוד לבקש עול מאל אמונה. וגם תפלת משה אין לו ענין כלל אשר ביקש שאם לא יסלח הקב"ה לישראל שימחנו מספרן של רשעים. מה שייכות יש למשה בספרן של רשעים. וגם אין שום טעם לבקשה. ועוד קשה הא דאמר בר"ה שתחילת דין בר"ה וגמר דין ביוה"כ וכן הוא בפייט ר"ה בראש השנה יכתבון וביום צום כפור יחתמון מי הוא זה ואיזה הוא הא בין צדיקים בין רשעים נכתבין ונחתמין בר"ה ובינונים אף בכתיבה תלוין ועומדין עד יוה"כ. ועוד קשה לצייר ענין הכתיבה והחתימה וכי צריך הקב"ה לעיין בדינו והלא הכל סוקר בסקירה אחת. ויותר קשה מ"ש בזהר דבהושענא רבא מוסרין פתקין מה ענין מסירת הפתקין הללו. ועוד קשה מ"ש בר"ה מסתפרין ושמחין ולשמחה מה זו עושה בשעה שישראל נתונים בדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו. ולפענ"ד נראה לתרץ הכל בטוב טעם ודעת בעזה"י דהנה בקידושין איתא בדף ל"ט כל מי שזכיותיו מרובין מעוונותיו מוחלין לו, וכל מי שעוונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו וכו' ומסיק דעבדין לי' יום טוב ויום ביש והיינו כי עונש הצדיקים בעוה"ז ועונש הרשעים בעוה"ב וזה כוונת מאחר ר' כרוספדאי שלשה ספרים נפתחין בר"ה והיינו ספרי גזירות עונשין לכתוב לכ"א החריצות דין שלו על כל חטא וחטא הדין שלו כפי דינו יתעלה ובר"ה הוא תחלת דין כלומר אין האדם נידון בר"ה רק ששוקלין אותו אי עוונותיו מרובין מזכיותיו או אם זכיותיו מרובין מעוונותיו והוא צדיק ונחרץ לחיים דהיינו כל עונש הפשעים שעשה יהי' בעודו בחיים חיותו אבל עדיין אין פורטין פרטי העונש על כל חטא וחטא עד יוה"כ שהוא גמר דין. ושל רשעים נכתבין עונשי החטאים שלהם למיתה דהיינו דהעונשים שלהם יהי' אחר מיתה ופרטי עונשין אין להם מבוא לכתבם רק אחר מיתה ושל בינונים תלוי וכו' ומיושב קושית התוס' וגם יתר הקושיות נתבאר בס"ד וא"ש בקשת דוד ג"כ – דהנה הרמב"ם כתב על הא דואם תלכו עמי בקרי אף אני אלך עמכם בקרי היינו כשתאמרו שהוא במקרה אף אני אניח אתכם תחת המקרה ויסרתי אתכם שבע על חטאתיכם כי המקרה לא ישגיח וכו' מוכת מכאן דהסתרת פנים הוא עונש גדול שאין למעלה הימנו – ועוד נלפענ"ד כי כל הרעות הבאין על האדם אחר הסתרת פנים אין מנוכין כל כך על החטא כמו העונשין המגיעין ממנו יתעלה על החטאים כדרך משל כשעבד מורד על אדוניו וחוטא כנגדו וכשהאדון קוצב עליו דין זה העונש שעשה לו עי"ז נתקרר כעס המלך משא"כ יסורין אחרים הבאים עליו מאיזה מקרה שאירע לו לא נתקרר כעס המלך בו. ובזה א"ש בקשת דוד היות שמצינו שלפעמים התפלל דוד על שונאיו שיקבלו עונשים בחיים למען יתפרסם כדכתיב אל תהרגם פן ישכח עמי הניעמו בחילך ותורידמו. ולפעמים מצינו שהתפלל שימותו כמבואר הרבה פעמים בכתוב ולכך התפלל כאן על האפיקורסים שהעונש שלהם לא יהי' על פי השגחה כלל רק שיהי' תחת המקרה ולזה אמר שלא יהי' להם דין שמתו בחיים והכוונה שלא נכנסו תחת השגחת השי"ת כשאר אנשים שיש להם שלשה ספרים שפורטין בהם עונשין הראויין לכל כת וכת כי בודאי כל כת יש להם עונשין על עונותיהם לפי ערך כל כת וכת ועל אותן אפיקורסין ביקש שלא יכנסו בכתב של שלשה ספרים רק יפלו תחת המקרה ונפלינו אנחנו עם בני ישראל במה שאנחנו נהי' תחת ההשגחה. והעכו"ם אשר תחת המקרה המה. וזה ג"כ טענת משה שאם אין אתה רוצה לישא חטאתם כי כבדה מחני נא מספרך. היות שהרמב"ם כתב שהמזל שומר המין וכללות המין לא נפלה וזה שאמר משה הגם שא"א להכחיש שהטוב הנצמח מהעונש שעפ"י ההשגחה יותר מהעונש שעפ"י המקרה אין להעריך מ"מ כיון שהשגחתך מחייב לפעמים כלי' א"כ אני מבקש ממך על הבטחתך שהבטחת לי ואעשה אותך לגוי גדול מתני נא מספרך כלומר לא יהי' העונש שלי ע"פ ההשגחה כי אולי יתחייבו כליה ולא ישארשוב ישראל בעולם משא"כ כל העונשין הם תחת המזל והמזל שומר המין ואז אף דור ההוא יהי' רע מ"מ כיון שישאר המין אפשר שהדור הבא יהי' טוב וכשהתרצה לו הקב"ה הבטיחו שהשגחה שלי לא יתחייב כליה עכ"פ כמו שפרש"י בפ' נצבים שאמר להם משה מה היום מאפיל ומאיר וכו' והכוונה כמו שהמזל שאף שמאפיל לזה מאיר לזה וא"א שיהי' מאפיל לכל כמו כן יהי' השגחת השי"ת שלא יהי' מאפיל לכולם ח"ו וגמירי דאפי' שבטא לא כלה ולפ"ז א"ש הכל וגם קושיות הרמב"ן שתמה מה ענין שלשה דינים. דהיינו דין של ר"ה ודין של יוה"כ ודין שלאחר מיתה ליום הדין דקאמר בש"ס ולפי הנ"ל אי דין ר"ה אינו רק אימת יהי' לנו העונשין אם בחיים אם במיתה ופרטי העונשין של צדיקים על כל חטא וחטא הוא ביוה"כ ופרטי העונשין של רשעים שהם אחר מיתה נידונין לאתר מיתה ובהושענא רבא מוסרין פתקין להממונים על העונשין דעל הכל יש ממונים כדאמרינן בפסחים פ' ע"פ איסרי דעניותא נבל שמי' והא דממתינין על הושענא רבא במסירה לממונים על העונשין הוא משום שיש ממונים הרבה על כל עונש וכ"א הוא רע יותר מחבירו כענין שאמר משלחת מלאכי רעים וכיון שבחג נידונין על המים שהוא החיות של אדם ודין זה על הכלל וכשהדין ח"ו לרע על הכלל מקבל החוטא היחיד גם כן רע באמצעות הכלל וראוי למעט עונש הפרטי הנגזר עליו בר"ה ולמסור אותו ביד ממונה שאינו רע כ"כ ולהיפך כשמקבל עוב באמצעות הכלל. מחמירין עליו בעונש הפרטי הוא סוף ימי החג שדונין בה על המים לכך ממתינן במסירה לממונין על העונשין עד הו"ר ונתיישב ג"כ קושית התוספות דמצינו צדיקים מתים דלכי מה שכתבתי דמה שאמרו להרשעים נכתבים למיתה והצדיקים לחיים הכוונה מתי יהי' העונשין של החטאים אם בחיים אם לאחר מיתה אך ממי שיחי' וממי שימות לא איירי כאן כלל ולזה א"ש מה ששמחין בר"ה כי לענין זה כמעט מובטחין אנחנו שנמצא זכאין בדין. כי רב חסד מטה כלפי חסד ולזה אין מזכירין העונות בר"ה למעט הקטרוג מדין גדול כזה אבל ביוה"כ שפורשין פרטי העונשין בוכין ומתענין ומתוודין ואתי שפיר נמי הפייט דכותבין בר"ה ותותמין ביוה"כ דהכוונה בהחתימה דהיינו פרטי העונשין שהן באמת ביוה"כ. והא דאמר בש"ס נכתבין ונחתמין לאלתר היינו בדין שאימת יהי' משפט העונשין שלו אם בחיים אם לאחר מיתה נכתב ונתתם בר"ה דלזה נגמר הדין עכ"פ בר"ה: [השמטה: ובזה יובן כוונת הפיוט בר"ה היום הרת עולם וכו' דהנה הטעם שנקבע דינם למשפט. דהנה בר"ה דף כ"ז בתוס' ד"ה כמאן מצלינן כתב בשם רבינו תם דבתשרי עלה במחשבה להבראות ולא נברא עד ניסן והנה רש"י ז"ל פ' בראשית כתב שבתחלה עלה במחשבה לבראות במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים וכיון שמחשבת הבריאה הי' בתשרי והי' במחשבה במדה"ד לכך נקבע יום זה ליום הדין. ומעשה הבריאה שהי' בניסן והי' במדת הרחמים גם כן לכן כל הגאולות היו בניסן. והנה לשון הרה נאמר גם כן על המחשבה כמ"ש (תהלי' ט') הרה עמל וילד שקר שהוא לשון מחשבה כמו (איוב ט"ו) הרה עמל וילד און ופי' הרלב"ג חשבו וישתדלו. וזהו כוונת הפיוט היום הרת עולם כלומר היום הי' מחשבת בריאת עולם ולכך היום יעמיד במשפט אם כבנים אם כעבדים היינו כי ידוע שהצדיקי' שעושין רצינו של מקום נקראים בנים למקום ורשעים שאינם עושין רצינו של מקום נקראין עבדים. וזהו שאמר היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים דהיינו שהמשפט יהיה אם יקבלו עונשין העוונות בעוה"ז כבנים דהיינו צדיקים. אם כעבדים דהיינו כרשעים שיקבלו העונשין בעולם הבא. וזהו שאמר אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים דלפעמים היסורין של עוה"ז הם לטובה. כמבואר בסוף יומא בד' חלוקי כפרה דיסורין ממרקין רק, מבקשין שיהי' ברחמנות. ואם כעבדים כלומר שאם ח"ו הננו מחויב' להיות כעבדים שדינינו לגיהנם שהוא עונש קשה עינינו לך תלויות עד שתחננו. היינו מבקשים חנינה שתוציא כאור משפטינו איום קדוש:]