ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו. נאמר עשיה בכפל. ונראה שבא להשמיענו דאף שעיקר העשיי' של הציווי בפועל הוא ללוים וידמה שאין להישראל חלק בעשיית הלוים מצוה זו ובאמת כיון שהישראל יחזקו את הלוים בממונם בתרומות ובמעשרות נתייחס עשיית הלוים גם לעשיית ישראל. ולזה כתוב ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' כלומר שנחשב עשיה זו גם לישראל על כל אשר צוה ה' ולזה סיים בכפל שנחשב מעשה האחד לשני עשיות ללוים ולישראל:
קריאה במקור
נחלת יעקב · במדבר · פרק 1 · פסוק 54
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
במדרש תנחומא פתח יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת מנהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות וכלי חמדה ודעת אין בו מה הנאה יש בו. מתלא אמר דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית יש זהב בנדבת המשכן פנינים זה נדבת הנשיאים. לפי שהיתה נפשו של משה עגומה שכל ישראל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי כלום. אמר לו הקב"ה דיבורך חביב עלי מכל אלו. תדע שבכולן לא קרא הדיבור אלא למשה שנאמר ויקרא אל משה. והוא תמוה. ונראה דהכוונה דהנה באמת יש לתמוה מפני מה לא התנדב משה למשכן. והנה על משה לא קשה דהקב"ה צוה לו כך שנאמר קחו מאתם משמע ולא ממנו אך על הקב"ה קשה אמאי לא ציוה לו להתנדב ולזכותו במצוה זו ג"כ ואף שבא לכפרה ומשה לא הוצרך לזה מ"מ מפני מה גרע ממנו מצוה זו. ולתרץ נראה כי העיקר מה שצוה ליתן לנדבת המשכן זהב וכסף ואף שנאמר לי הכסף ולי הזהב הוא מחמת הנדיבות הלב מפני שהוא נוטה אחר תאוות הגוף וממון וכשיתנדב לבם להקב"ה ליתן ממונם לבית המקדש מצוה זו מגין ומכפר עליהם משא"כ משה אשר נדמה למלאך ה' וזהב לא נחשב אצלו לכלום ואין שום נדיבות לב שייך במשה כלל. וזה מאמר המדרש שהי' קשה לו אהא דכתיב ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד ואחר כך כתב ויקרא אל משה ובשום דבור לא מצינו קריאה לזה הביא המדרש קרא דמשלי יש זהב והי' קשה לו דמה ענין זהב לדעה הא אין יחוס כלל זהב לדעה דהא בנוהג שבעולם כו' מתלא אומר וכו'. ולזה תירץ דכוונתו הוא על זהב של מצוה דהיינו נדבת המשכן אך שיש מחלוקת בש"ס אי מעשה גדול או לימוד גדול מ"מ דעת של משה אין ייחוס כלל למעשה. והנה משה אמר לו הקב"ה כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל שלא הי' בישראל ראוי לשליח כמשה ועתה כשראה משה שהי' מעשה הישראל כל כך גדול עד שכבוד ה' מילא את המשכן הי' סבור משה ששוב אינו ראוי לשליחות לעם כזה עד שלדעתו לא יכול לבוא עוד כמקדם שאמרו עליו אשרי ילוד אשה כשהי' רוצה נתייחד עמו הדיבור מ"מ עכשיו שוב אינו ראוי לזה ולכך הוצרך לקריאה והתדע שהביא המדרש הוא לראיי' על מה שדיבורו של משה חביב עליו מכל מעשה המקדש שעשו ישראל ועל זה אמר שבכולן לא קרא הדיבור כמו למשה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Lamberg, 1887
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019358960205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9ee23ede5106b0cb97ca4f0caea2f5c5d0e5fc00d6f61053a2e904546a740645