נחלת יעקב · בראשית · פרק 48 · פסוק 1

ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. בב"מ (פז) אמרינן עד יעקב לא הי' חולשא בעי רחמי והי' חולשא. דכתיב הנה אביך חולה. ויש לדקדק דמה"ת לא הי' חולשא לחומר וכי מעשה נסים הי' ועוד הלא ישמעאל הי' חולה מקודם וגם התוס' הקשו בב"ב על הא דאמר מרגליות טובה הי' תלוי בצוארו של אברהם אבינו שכל תולה הרואה אותו מיד נתרפא עיי"ש, ועוד הא אין צריך אלא להביא ראי' שמקודם לא היה חולשא כי מה שעכשיו יש חולשא לא הי' צריך להביא ראי' כי זה אנו רואין והוא מביא ראי' להיפך לכן נראה דהנה ידוע שיש יסורין של אהבה כדכתיב את אשר יאהב ה' יוכיח. וכתיב וה' חפץ דכאו החלי כמבואר בברכות. ועוד אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של תולה אבל האפיקורסין מכחישין כל זה. כמאמר טורנוסרופס הרשע בב"ב פ' ראשון שאמר שם אם אלהיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסן. וזה אמרם עד יעקב לא הי' חולשה פי' לא היו מאמינים שיש מעלה בחולשה לומר שמי שמתייסר הוא מאהובים של הקב"ה וכשבא יעקב הי' רואין שיש מעלה לחולשה מדכתיב ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויקח שני בניו עמו לברכם אף שבוודאי כבר ברכם יעקב כמה פעמים בתוך אותן י"ז שנים שהי' במצרים א"ו משום שהי' חולה והשכינה מראשותיו ויש אז מעלה להברכה יותר ועינינו רואות דיש מעלה לחולשה. ובזה יתפרש מאמרם שם עד חזקי' לא הי' חולה דאיתפח והוא תמוה דהא ישמעאל נחלה ונתפח וגם הוא נגד הטבע ונראה דזה ג"כ מענינים הנ"ל דידוע דלפעמים הקב"ה מייסר האדם כדי לעוררו בתשובה כי לא יחפוץ במות המת כ"א בשובו מדרכו וחי כי זהו חסד הבורא ולא הי' מאמינים בזה עד שראו בחזקיה שהי' חלה חליו אשר ימות בו ועשה תשובה וניתוספו לו ימים על ימיו אז האמינו גם בזה ועיי' מ"ש כעין זה לפרש המאמר עד אברהם לא הי' זקנה בפ' חיי שרה: