את שני בני תמית. העיקר כפי' הט"ז רק שצריך קצת להוסיף על דבריו והוא שנאמר ויהושע וכלב חיו מן האנשים וגו' ודרשו בש"ס שנטלו חלק' בארץ ומזה נלמד שמי שאין לו חלק בארץ נקרא מת ואם לא הי' יוסף חי ע"כ הוצרך שבט ראובן ליחלק וזה שאמר את שני בני תמית כלומר שבחטא זה יולקח הבכורה מבניו שלא יהי' להם חלק בארץ כאשר נלקח באמת הבכורה ממנו בחטא בלבול יצועי אביו ולזה השיב יעקב בכור שוטה הוא וכי בניו הם ולא בניי כלומר דלפי מחשבת יעקב שיוסף מת. וממילא אי אפשר שילקח הבכורה מראובן דהא כתיב בזהר שמשום שהו' יוסף בכור במחשבה הי' אפשר לו ליקח הבכורה מראובן שהי' בכור במעשה מחמת החטא ליוסף שהי' במחשבה משא"כ לפי מה שחשב יעקב שיוסף מת אי אפשר שינטל הבכורה מראובן ליתן לאחר כי לא יוכל לבכר כתיב וא"כ ע"כ בניו של יעקב הם:
קריאה במקור
נחלת יעקב · בראשית · פרק 42 · פסוק 37
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Lamberg, 1887
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019358960205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9ee23ede5106b0cb97ca4f0caea2f5c5d0e5fc00d6f61053a2e904546a740645