נחלת יעקב · שמות · פרק 19 · פסוק 8

וישב משה את דברי העם אל ה'. ולכאורה הוא תמוה דהא כתיב אח"כ ויגד משה את דברי העם אל ה' לכן נראה שמשה אמר להם בלשון מדבר בעדו אם שמוע תשמעו בקולי רק ששכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה וכשהשיבו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה השיב משה את דבריהם וכוונתם אל ה' אשר רצונם לראות את מלכם כמ"ש רש"י בקרא דויגד משה ע"ש ופי' משה דבריהם שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה היינו שרצונינו שנשמע מפי הקב"ה בעצמו:

כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. (בשבת פ"ח) אמרינן בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא מלאכים וקשרו לכל אחד שני כתרים א' כנגד נעשה א' כנגד נשמע. המאמר הלז תמוה. כאשר הקשה המהרש"א דאי בשביל הקדמה אין מחויב לקשור אלא כתר אחד. ונראה ליישב דהנה אנו רואין שאברהם קיים כל התורה כולה קודם שניתנה ומאין הי' יודע אברהם התורה א"ו דכל מצות התורה הן תיקוני הנפש ולאשר שאברהם הי' השגתו שלימה בתכלית השיג המצוה וקיימם אף שלא ניתנה וא"כ הישראל במעמד הנבחר שהי' השגתם בתכלית השלימות האפשרית השיגו ג"כ כל התורה כאברהם ושפיר אמרו נעשה קודם ששמעו ולא נגזר עדיין כי היו משיגים גודל הכרחיותם רק שהיו אומרים ג"כ ונשמע שהיו רוצים ג"כ לשמוע שיגזור עליהם המצות והיו רוצים בשמיעה ג"כ כדי שיהיו מצווים ועושין וא"כ הכל הי' ברצונם הטוב העשיי' שהרי לא נגזר עליהן והשמועה ג"כ רצו מרצונם הטוב משא"כ אם היו אומרים נשמע ונעשה דהיינו שיגזור עלינו העשיי' בגזירת מלכות ואז נעשה מצד גזירת מלכות לא הי' חשוב כל כך:

עוד שם (שבת) כל אשר דבר ה' נעשה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת נשתמשו בו דכתיב עושי דברו לשמוע. הכוונה כמו שכל עשיית של מלאכי השרת אינו לשום כוונה אחרת רק שתהי' בעשייתן רצון קונם וא"כ כל עשייתן הוא רק בשביל לשמוע לפקודת המלך הקב"ה כן היו ישראל בזמן נתינת התורה משוללי תאוה וכבוד וכל עשייתן לא הי' רק בשביל כבוד שמיעת דבר ה' וזה שאמרו נעשה שעשייתינו יהי' רק שנשמע לדבר ה':

עוד שם (שבת) אמרינן אמר ר' חמא בר חנינא מאי דכתיב כתפוח בעצי היער וכו' למהנמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. הקשו התוס' שם דקרא זה נאמר על הקב"ה כדאמר כן דודי בין הבנות ע"ש וי"ל דהכי קאמר קרא דכמו מי שמוצא תפוח דהיינו אתרוג בעצי היער הוא חביב עליו מאוד הואיל והוא פרי חשוב מאוד וגם אין שכיח כמו כן מצאנו בין הבנים כלומר שהבנים אומרים כן להקב"ה שהקב"ה מצא בנים שהי' אז כפירות חשובין כדכתיב ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים ואמרו על דור המדבר לא הי' משה ראוי אלא לאותו הדור וגם לא הי' אז כל העולם חשובין רק כעצי היער שלא הי' אז אדם חשוב לכלום. ולזה שאלו למה נמשלו ישראל לתפוח ולא לפירות חשובין שנשתבחו בהן ארץ ישראל ואמר מה תפוח פריו קודם לעליו מדמה המעשה לפרי והשמיעה לעלין כי השמיעה כינוי לעסק התורה ולשמוע מפי הרב מעסק התורה והשמיעה מהרב התורה הוא שומר לאדם כדכתיב מזימה תנצרנה וכמו שהעלה שומר לפרי לכך ממשיל הנעשה לפרי ושמיעת התורה לעלה השומר לפרי והן הקדימו נעשה לנשמע שהתאוו למעשה קודם שמיעת התורה:

עוד שם (שבת) אמרינן האי צדוקי דחזיי' לרבא וכו' א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו וכו' ברישא איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן דסגינין בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם. אתון דסגן בעלילותא כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם. לכאורה קשה וכי יעלה על הדעת שהקב"ה ירצה מהם דבר שלא יהיו יכולין לקיים. גם תירוצם אינו מובן ונראה דכוונת הצדוקי הי' דהנה אם מלך ישכור לאחד לעשות איזה פעולה ומבטיח לו שכר הרבה ומתנה עמו שאם יקלקל יתן לו עונש גדול צריך לשקול הספק אם יכנס לזה מפני יראת העונש הגדול כי השכר והעונש הי' תלוי בקבלתן התורה כמו שאמרו במדרש איכה ישראל חוטאין ולוקין ואוה"ע חוטאין ואינן לוקין והטעם כיון שקבלו עליהם, להיות עבדי ה' ולעמוד בהיכלו והעומד בהיכל מלך צריך לעשות עבודתו בשלימות דכשאינו עושה הרי הוא כמורד במלך בפניו משא"כ באותן שלא קיבלו עליהם עבודת המלך וזה שאמר המין הי' לכם לשמוע מעיקרא העונשין הגדולים הניתנין למי שעובר אולי לא מציתו לקבל מחמת נש הגדול ולזה השיב אנן דסגינין בתמימות כלומר שאנחנו בוטחים בה' בלי לחקור אחר עתידות וטעמים וזהו הנקרא תם כלומר שאינו חוקר אתר מצות ה' וסמך על רחמי וחסדי השי"ת אשר דרכו רק להטיב ואף שאינו משיג הטוב שמחמת זה נקרא תם כי תם נאמר על אינו משיג כדכתיב תם אני לא אדע ולזה אמר קרא תומת ישרים חנחם משא"כ הם אין סומכין בתמימות על השי"ת ומסלפין אורחותיו להרהר אחר השי"ת הסלף הזה ישדם.